מיקרוקוסקוס

המצב באמת פקקט. החדשות עושות לי רע. אתמול שמתי לב שמתחילת המתקפה על לבנון לא שמענו שום ציוץ של התנגדות מהצד השמאלי של המפה. ביילין השתתק? יוסי שריד נעלם? כו-לם מאוחדים בגישה שהמלחמה הזאת היא דבר טוב?

אבל מה שהעציב אותי באמת היה לקרוא את התגובות לכתבה הזאת. כמה שנאה, כמה התלהמות, כמה רוע יש באנשים! מתוך קרוב ל-1200 תגובות הצלחתי לאתר אולי עשר שהסכימו עם הכתב, שניסו לחשוב קצת אחרת. 

מותר לא להסכים, כמובן. אני לא אומר. אבל יש דרך לדבר, יש קודים תרבותיים בסיסיים של ויכוח. לא כאן. כאן זו מלחמה, חברים! ובמלחמה מגיבים כמו במלחמה. התגובות הבוטות, הרושפות מלאות הזעם והשנאה כלפי הערבים ונגד אדם שהעז להביע דעה קצת אחרת, קצת שפויה יותר על המצב הנורא הזה, התגובות האלו העציבו אותי יותר מהחדשות האחרות. בחיי.

אנשים, אתם לא חייבים להסכים עם הכותב, אבל יש דרך לדבר. עם כזאת שנאה כלפי אדם ישראלי, יהודי, שיושב בתוכנו, איך אפשר לצפות שיהיה פעם שלום עִם עָם אחר? קצת נימוס, קצת דרך-ארץ, קצת שקט בבקשה.

[ובבקשה, אל תתחילו להגיב כאן בענייני בעד/נגד המלחמה. אין לי רצון להיכנס לויכוחים מהסוג הזה פה בבלוג. רק באתי להתייחס לנקודה הזאת, תודה]