מיקרוקוסקוס

עמדנו, אחי ואני, ליד אחת התעלות באמסטרדם. אחי הסתכל במפה הקטנה המתקפלת לראות איפה אנחנו נמצאים. בצד השני של התעלה עמד איש יפני ממושקף עם מצלמת וידאו. הוא הביט אל תוך המסך הקטן בעוד המצלמה נעה לאורך הגדה, מימין לשמאל, חלפה לרגע על פנינו, המשיכה עד הגשר ונעצרה. אחר כך הוא חדל לצלם, הניח את המצלמה והמשיך ללכת במורד הרחוב.

יכולתי ליפול לתעלה חמש דקות אחר כך ולטבוע, יכולתי להידרס על ידי רכבת או להתפוצץ במטוס. באותה המידה יכול גם להיות שאמות מחר או בעוד עשרים שנה או בעוד חמש דקות. אבל יש משהו מנחם בידיעה שמשהו קטן ממני, איזו מזכרת או עדות קצרצרה לקיומי בחיים האלה, שמורה על גבי קלטת של מצלמת וידאו של איש יפני ממושקף בצד השני של העולם.