שבתי זה עתה מתל אביב. הייתי באזור גוש דן והחלטתי לקפוץ למכירת הספרים הגדולה בבית ציוני אמריקה. הזהרתי את עצמי מראש שלא להתפתות לספרים שנראים מעניינים אך שאין סיכוי שאקרא אותם. כאלה יש לי בשפע. בכל מכירה כזאת או אחרת אני מוצא עצמי מסתחרר משפע הספרים המוזלים, ומתוך דחף להיות משכיל ואינטלקטואל (בכל זאת, אני לומד בחוג לספרות), אני מעמיס ספרים שעומדים אחר כך במשך חודשים מבוישים ומאובקים על מדפי הספריה שלי, מתחננים לתשומת לב ("בקיץ אני אקרא הכול" הוא המשפט הקבוע שאני משתמש בו לשכנוע עצמי שהקנייה מוצדקת). מה לעשות שאני קורא מאוד לאט? הספרים של הוצאת "רסלינג" למשל תמיד מושכים את העין ואת היצר להרחיב את הידע שלי, כדי שיהיה לי מה לתרום בשיחות העמוקות עם החברים שלי ממדעי הרוח ובכלל. כל מיני ספרי הוגים כמו רולאן בארת, ז'אק דרידה, סלבוי ז'יז'ק ושאר פוסטמודרניסטים/לאקאנינים/סטרוקטורליסטים, שהקורסים השונים שלקחתי במהלך לימודיי לימדו אותי שהם מצטיינים בעיקר בהפרחת אוויר חם ודיבור עצמי למוות. ובכל זאת, יש משהו מפתה בהרגשה שתוכל לפלוט באיזו שיחה מקרית "כן, אבל מישל פוקו טען שההיברידזציה של השיח הפאלוצנטרי הוא בכלל רגרסיה של הניאו-פלצניזם מהמאה ה-19" וכיוצא בזה. אבל לא התפתיתי לרסלינג וגם לא להרבה ספרים אחרים. יצאתי בסוף הרכש עם ארבעה ספרים:
"בין תקשורת לפרופוגנדה" של יריב בן-אליעזר - 10 שקלים (אקרא בסוף התואר).
"ציפור כהה בדרך" של יוסל בירשטיין - 10 שקלים (אני מקווה שלפני סוף התואר).
"עלייתו השמימה של העורך הספרותי" של בני ציפר ב-20 שקלים (אחרי הדוקטורט, בבית אבות).
"גוטפרשה" של יואל הופמן, גם כן בעשרים שקלים (אקרא בטוח, אולי אפילו בחג).
אלה מצטרפים ל"אפשרות של אי" של מישל וולבק וגם "איים בזרם" של המינגווי שקניתי במבצע בדיונון, החצי השני של "החייל האמיץ שווייק" ושלל ספרים אחרים שנקנו במבצעים וטרם נשזפו על ידי עיניי יפות התואר*
התלבטתי, אגב, אם לקנות שם את "פאני היל". רבות שמעתי על הספר המהולל, ושמחתי לעיין קצת בעלילה רבת הערוות המסולסלות והאיברים המזדקרים**, אבל איכשהו הרגשתי מטופש לקנות אותו רק בשביל הדאחקה. הוא הרי מגוחך מדי לקרוא בשביל העלילה, וכדי לקבל גירוי מיני אני יכול לגלוש באינטרנט (או להסתכל בילדות הקטנות של השכנים שמשקות למטה בחצר). בסיום הקנייה הרגשתי מעולף מְעמידה כל כך ארוכה על הרגליים, אז יצאתי החוצה וקניתי לעצמי פיצה. היה טעים, היו פקקים וכעת אני בבית, מעמיס את הספרים על המדפים. מתישהו אגיע אליהם.
בטח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: