מיקרוקוסקוס

בואו נדבר.

בואו נשב כולנו בחדר ונדבר.

נגיד דברים מעניינים, דברים של טעם.

נהנהן.

נמלא את האוויר בהבל פה עבש של מילים רבות חשיבות.

נאמר אחד לשני:

"אני רוצה לחזק את דבריך"

או

"אני חולק עליך בסוגיה זו"

או

"האין זו נקודה ראויה לדיון?"

הרבה הרבה מילים,

הרבה הרבה אוויר חם

נפלוט לחלל החדר,

עד שנגיד את כל המילים שאצורות בתוכנו.

בואו נתכופף כולנו בחדר וננפח בתרועה.

ננפח בקול רם, נפליץ ברגש.

נתרוקן.

נפלוט לחלל הקטן שנים של אכזבות ופחדים.

נרחרח איש את ישבנו של חברו ונקרא:

"אהה! קורקבנים ברוטב!"

או

"אהה! ריחות בית אבא!"

או

"הו! מה אכלת שכך תקעת?"

ריחות מאכלי ילדותינו הרקובים יתאבכו ויסתרחו בינינו,

עד שנתעלף כולנו באקסטזה של צחנות הגוף והנפש.

בואו נתאחד כולנו

ונפריח מילים,

נפריח אוויר,

נפריח את השממה האינטלקטואלית של ראשינו הכמושים,

ונקרא בקול גדול ורם:

"הנה מה טוב ומה נעים

שבת אחים בתחת של השני!"