מיקרוקוסקוס

ואם להניח לרגע לדאחקות ולשנינויות, השיר של חיים נחמן על הסתיו הוא באמת אחד היפים שיש; כזה שמצליח להעביר את תחושת הסתיו המזרח-אירופאי הקר, עם עלי השלכת הצבעוניים והמועקה הקטנה הזו שמתלווה לאפרוריות שעוטפת את הכל.
"ומתייתם הלב", זו בדיוק התחושה כשקוראים את השיר הזה.
אני אומר לכם, צריך להפוך את הבנאדם למשורר הלאומי או משהו.

הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם

וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן

שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם

הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.

וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים

וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת

יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה

בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.

וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר

עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:

"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?
צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."