מיקרוקוסקוס

1.

צריך להודות על האמת- ישראל לא רוצה לנצח באירוויזיון. זה היה נחמד כשהיו עשרים וקצת מדינות בערב אחד וגמרנו. אבל עכשיו? עם הארבעים מדינות, שחצי מהן שונאות אותנו, עם שני חצאי הגמר האלה? למי יש כוח, למי יש תקציב? וגם איזה אולם יוכל לארח דבר כזה? בנייני האומה זה מתנ"ס לעומת האולמות שמארחים אירוויזיונים בימינו. ישראל לא רוצה לנצח. מה שהיא רוצה זה לזכות במקום גבוה מספיק שנוכל להיות גאים בעצמנו, ובו זמנית להאשים את האירופאים, ברצינות גמורה, שאילולא האנטישמיות שלהם היינו מנצחים.

2.

אני צופה מדי פעם ביוטיוב בשירים מאירוויזיונים ישנים - נו, תהרגו אותי, סוג של פטיש - ואני רואה שפעם בקהל היו יושבים (!) אנשים בחליפות (!) ומוחאים כפיים בנימוס (!) אחרי כל שיר, בלי דגלים ענקיים מתנפנפים, בלי פרצופים צבועים בצבעי הדגלים, בלי צרחות. ואני שואל, מתי חל השינוי הזה? מתי ואיך הפך המופע הסכריני  הזה עם הבלדות הרומנטיות למופע אימים של טראש, צרחות, תחפושות מגוחכות ומוזיקה מחורבנת? מה הביא לשינוי?

.3

ומתי ניכסו לעצמם ההומואים את האירוויזיון? כשאני הייתי ביסודי כולם שרו את "כאן נולדתי" ו"דרק המלך" בלי שיכנו אותם קוקסינלים או הומואים. הייתכן שהאיראוויזיון תמיד היה של ההומואים ולא ידענו, או שאני צריך לברר משהו לגבי עצמי?

4.

 כתבתי כאן פיסקה על יכולת האינדוקציה הפגומה אצל קברניטי רשות השידור בכל הנוגע לאופן קבלת ההחלטות שלהם של השיר שייצג את ישראל באירוויזיון, אך ככל שהתקדמתי בכתיבה גיליתי שהידע שיש בזכרוני בנוגע לעבר של ישראל באירוויזיון הוא גדול באופן מביך ומחשיד, ומאחר שיש לי דימוי עצמי מסוים לשמור עליו החלטתי לגנוז את הפסקה. פשוט תסמכו עליי שהיא פגומה וזהו (אני צריך לברר משהו לגבי עצמי?)

 5.

אגב, ההימור שלי להערב - מקום 14-15 ודרומה. אבל ייתכן שאטעה.

 6.

ולסיום, אחד הקליפים ביוטיוב שאני חוזר אליהם שוב ושוב פשוט כי הוא כל כך מצחיק אותי: אולי זה הזיוף הכל כך ברור בפזמון, אולי אלה תנועות האגן המגוחכות והחיוכים המוגזמים שכפה עליו הבמאי, אולי אלה התסרוקות והכואירוגרפיה של סוף שנות ה-80, אולי אלה המכנסיים התפוחים שלובש גילי - כאילו יש לו חיתול מתחת למקרה של התרגשות-יתר. בכל אופן, הוא לא מפסיק להצחיק אותי, וזה השיר שייצג את ישראל בשנת 1989 בשווייץ (מקום 12, חמישים נקודות, יוגוסלוויה זכתה) (שיט נפלט לי). לקוראים הצעירים ולמי שלא זוכר - לילד קוראים גילי נתנאל, הוא היה כאן בן 12 וכל המדינה הייתה בחרדה פן יתחלף לו הקול בין הקדם לאירוויזיון עצמו. למחרת הגמר כולם דיברו על המילה שהתפספספה לו בבית השני והביאה עליו את החורבן, יחד עם האנטישמיות, כמובן. השמועות אומרות שהילד המסכן הפך לעלם, יצא מהארון ועבר לגור באנגליה, מנסה להדחיק את הטראומה מהעבר. הממ,  כמה מפתיע.

7.

תודו אבל שהוא די חמוד (אני צריך לברר משהו לגבי עצמי?)

8.

יאללה, שיהיה בהצלחה לבועז מעודה (אבל לא יותר מדי בהצלחה, כמובן).