| |
מיקרוקוסקוס
נו, מה. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 6/2008
מקום תפוס בטטה
כשהייתי קטן הייתה בסלון ספה שהייתה קרובה במיוחד לטלוויזיה [יותר מהאחרות, על כל פנים] ומשום כך הייתה אטרקטיבית לישיבה יותר מהאחרות . מכיוון שכך, הייתי רב עם אחי על הישיבה בספה הזאת, ובאופן ספציפי- על המושב הימני בספה, שהיה הכי קרוב לטלוויזיה. על רקע זה נוצר בבית חוק בלתי כתוב אך מחייב, שמי שיושב במושב וקם [נאמר למטבח או לשרותים או להחליף ערוץ] חייב היה להכריז ברגע קומו "מקום תפוס!", אחרת יאבד את זכותו על המקום. זה במושב השמאלי יכול היה להכריז גם כן "מקום תפוס" אם הקם לא הספיק או שכח לומר ואז המקום היה עובר לחזקתו. ניתן היה להכריז על המקום התפוס מרגע שעזב ישבנו של היושב את המושב, גם אם לכדי מילימטרים ספורים. הזריזות והעירנות, אם כן, שיחקו כאן תפקיד חשוב.
זה היה להלכה. למעשה קרו שני דברים: האחד, אחי הבחין שכוחו של ה"מקום תפוס" נחלש ושאנשים צועקים אותו בלי לחשוב בכלל, לעתים אפילו אם לא היה בכוונתם לחזור. על כן, כדיקטטור בין האחים המחוקק חוקים ספורדית לפי צרכיו וראות עיניו, הוא הודיע שמעתה נוסף למקום התפוס גם ה"מקום תפוס בטטה", שהוא מעין "מקום תפוס" משודרג ובעל ערכי שייכות חזקים במיוחד בין האדם למושבו, בדומה לרישום בטאבו [או בטטה]. כך קרה, שיכולתי לקום ולצעוק "מקום תפוס", אבל אז אחי היה אומר "אבל לא אמרת בטטה" ובכך הכרזַתי הייתה כעפרא דארעא . הדבר השני שקרה הוא שגם אם הכרזתי "מקום תפוס בטטה", או אם אחי, ברגע של פיזור נפש, היה שוכח להכריז "מקום תפוס בטטה", עדיין לא הייתי זוכה במקום, שכן כאשר היה רוצה את מקומו בחזרה הוא פשוט היה מרביץ לי ופותר את הבעיה.
בטטה [אילוסטרציה]
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: