מיקרוקוסקוס

על ערש דווי,
אשכב על המיטה,
גופי הכמוש מחובר למכשירים המצפצפים בבדידותם
במהירות הולכת ופוחתת,
שקית אחת, על עמוד, מטפטפת נוזלים פנימה,
שקית שניה, על מעקה המיטה, מטפטפת נוזלים החוצה,
עיניי הקהות בוהות ארוכות בתקרה המתקלפת,
כאילו מתרכזות בנקודה מסוימת או בכתם עובש מיוחד,
ומבעד לשפתיי החרבות
לבסוף אנשוף, איאנח ואסכם באכזבה:
"בֶּז'."