הייתי בערך בן שש כשסבא שלי מת. בשל גילי הצעיר ומאחר שהכרתי אותו בעיקר בסוף ימיו כאדם זקן וחולה אלצהיימר, לא חשתי עצב גדול מדי לנוכח האירוע. אמא שלי, בתו לצורך העניין, הייתה קצת יותר נרגשת. היא ניסתה להסביר לי מה זה מוות ומה קורה בלוויה וכן הלאה. בנסותה לנחם אותי, ובעצם את עצמה, חזרה באוזניי שוב ושוב על המשפט: "תבין, הם קוברים רק את הגוף, זה רק הגוף שהם קוברים". אני שמעתי אותה ברוגע, הבנתי והנהנתי, ורק דבר אחד לא היה נהיר לי: "אם ככה, מה הם עושים עם הראש?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: