מיקרוקוסקוס

גבר טובע במסעדה / דייויד קרבי

גבר טובע במסעדה מלאה אנשים.
משהו בארוחה עשה לו רע
והוא רצה לבכות, אבל פחד
שהלקוחות האחרים יצחקו עליו,
אז עכשיו הוא מתמלא בדמעותיו שלו.
מלצריות חולפות במהירות עם קערות מרק
ופרוסות פטה, צלחות עם עוף או דגים,
גלידה וקפה, בעוד הגבר הטובע
נאבק לשחרר את עצמו מהז'קט החום-בהיר,
ומחולצת המשי בצבע קרם. בועט, מנסה להיחלץ
ממכנסיו הכהים, מנעליו החומות-לבנות.

הוא מביך את ידידיו
הוא ייאלץ לוותר על החברות במועדון,
ארוסתו תעזוב אותו,
וכמעט בטוח שייאבד את עבודתו,
אבל כרגע הוא כל כך נואש להגיע
לאוויר הנקי שליד התקרה
שהוא אינו מסוגל להתחייל להסביר מה זה היה
שעשה לו רע מלכתחילה;
הטביעה הפכה לסיבת הקיום שלו.

הלקוחות האחרים ממשיכים לאכול;
או שהכל לשביעות רצונם
או שהם יודעים שלא צריך לקחת ללב
אכזבה. האיש הטובע רוצה שהם ישימו לב
כמה הוא מוצלח בלטבוע, אבל עכשיו הם עוטים עליהם
את המעילים ומקלפים סוכריות מנטה קטנות
שהמלצרית חילקה להם עם החשבון.
בחצי-אור במסעדה הריקה
האיש הטובע נראה כמו רקדן
המבצע משהו קשה אבל יפה
וחסר תועלת לחלוטין, משהו ששווה לחיות בשבילו.

(תרגם: עוזי וייל)