RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ואם ישאל המלאך
"אחי, מה המצב?"
אומר לו "בסדר, ככה, סוחבים, ומה איתך?"
והוא יענה, "אתה יודע, מתעופפים"
ואני אומַר, "וואלה"
והוא יאמר "וואלה"
ונשתוק.
ואז אומר "שמע, אני צריך לזוז, אני קצת ממהר..."
והוא יאמר, "כן, גם אני. צריך לעוף. בדיחה שכזו"
ואני אגחגך ואומר "כן, קטעים".
והוא יאמר "תרים טלפון בהזדמנות, אולי נשב נשתה קפה נדבר קצת"
ואני אומר "בטח, בכיף"
והוא יאמר "בכיף"
ונשתוק שוב. ונבהה ברצפה.
ואני אומר "טוב אז יאללה"
והוא יאמר "יאללה..."
ואני אומר "ביי"
והוא יאמר "בעצם אני לא בטוח שיש לי את המספר שלך"
ואני אומר "לא חשוב".
והוא יאמר "יש לך את המספר שלי?"
ואני אומר "לא"
והוא יאמר "אז איך נדבר?"
ואני אומר "לא נדבר"
ואלך.
| |
גומרים הולכים
לא מזמן הייתי בערב השקה של ספר שירה של מישהי שלמדה איתי. היו שם כמה קטעים אמנותיים חביבים, כמה אנשי ספרות שדיברו בשלווה כשמקל של מטאטא נעוץ היטב באחוריהם היבשושיים, ודברי הלל ותשבוחות למכביר לספר החדש. לאחר שנמחאו הכפיים ונדלקו האורות מצאתי עצמי עומד מול אחת המרצות שלי, מהוותיקות בחוג, כשאנשים עוברים סביבנו בדרכם החוצה או לחיבוקים אחרונים למשוררת. אחרי מנוד הראש המנומס והחיוך המאולץ נותר עוד צורך לומר משהו שיאפשר סיום נאות של ההיתקלות והליכה איש-איש לדרכו, ועל כן הפטרתי: "אז ניפגש באוניברסיטה, הא?"
היא חייכה ואמרה בקולה המורתי: "כן, כן. אתה יודע שאני גומרת השנה?"
לשמחתי היה רועש מדי מכדי לתת לחוש ההומור הקלוקל שלי לעבוד בנחת, ולא עניתי לה, כמתבקש: "בשעה טובה. אחרי כל השנים, בעלך בטח מאוד מרוצה מעצמו."
| |
חכו תראו מה שיש לה להגיד על הביצים
אוף, תראו עם איזה מין דברים משעממים אני צריך להתמודד בעבודה לקורס לאוניברסיטה.
"כבדרך אגב, מתוך שעשוע, נשלחה ידי אל כפתורי מכנסיו [...] שעשוע נערים היה העניין עד כה, אבל ברגע בו הוציא הארי את ראשו מהכלוב, ברגע בו חזיתי ב ב ש ר, נוכחתי לדעת כי מטמון טמון לנער במכנסיו. לא בדל-נערים תמים! לא זרבוביתו של גבר מגודל! מגדלור אדירים, מצבת-על לכל אבר גברי, עמוד של בשר המתנוסס אל על ונושא בראשו כדור אבירים תפוח, ככדור תותח הנטען לתוך תותח. אילו היה הנער בן-ענקים, לא היה אברו גדול יותר! כה גדול היה בשרו, עד שנדמה היה כי הנער הינו ספח לבשר, ולא הבשר ספח בין רגליו! מעולם לא ראיתי אבר נפלא כל-כך! ע נ ק!!! נוקשה! עורו החלק מתוח לכל אורכו! איזה מראה מלהיב! היתה בו עדינות של ענקים, דריכות של מנצחים! בן אלים ראוי לזין אדירים זה...ראשו של המגדל! כולו משורג בנימי דם כחלחלים , סמוק מרוב דם, מראה נאה לעין מכל מראה. כה שחורות היו השערות למרגלות העמוד, כה צחור היה עורו, כה מלהיבה היתה רקמת-הדם בראשו...והכל לי, בידי, מול עיני! "
("פאני היל, זכרונותיה של אשת תענוגות", עמוד 89)
"וכך פילסה התאווה את הדרך, ונקיקי הפך לעמק נרחב, ובשרו גדל המידות שחה במערתי, כספינה על מי מנוחות, ואף שהייתה בי רק חצי התאווה, מהר היחל הנער לגנוח ולרעוד, ואני ידעתי כי לא יוכל עוד. ומה רבה היתה אכזבתי כאשר פרץ ובאשד אדירים, הציף את גופי הפעור תחתיו.
אולם אני, כואבת נשארתי עדיין ממידותיו הגדולות, ואף כי סערתי ורגשתי, גמר הוא את שלו, בהשאירו אותי הרחק בדרך אחריו."
(שם, 90)
(בדיחות שאפשר לוותר עליהן: טקסט קשה, הא?; טקסט עמוק, הא?; שלא ידפקו אותך בציון, הא?; נשבר הזין מהעבודות האלה, הא? וכיו"ב)
| |
עובד על עצמי מאחורי הגב
איך אני משכנע את עצמי שאני כותב עבודות לאוניברסיטה כשאני בעצם לא:
אני מתחבר למסנג'ר, שם את עצמי על Busy, ומקווה (בשקט) שמישהו יהיה נודניק מספיק ויתחיל לדבר איתי.
עדכון: אני גם נכנס לישרא בלוג רק לרגע כדי לכתוב פוסט קצרצר, אבל אז נשאר בסביבה כדי לשנות את הניסוח שלוש פעמים.
| |
רגעים קטנים של אושר
לקרוא מאמר של עשרים עמודים, ולגלות שחמשת העמודים האחרונים הם ביבליוגרפיה והפניות.
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: