זה התחיל לפני כמה שבועות. בתיבת המייל הוותיקה שלי באתר יאהו! נחת מייל מאתר היכרויות המיועד למוסלמים ולמוסלמיות מרחבי העולם שעידכן אותי שהתמונה שהזנתי לפרופיל שלי עודכנה. בצד הופיעה התמונה המדוברת של גוי צעיר ולא מושך במיוחד לטעמי. אני איני מוסלמי ובלי להישמע גזען אין לי כוונות ליצור קשרים רומנטיים עם מוסלמית, אפילו לא עם טלי פחימה, ולכן הנחתי שמדובר בספאם ותו לא. אך כמה ימים אחר כך הגיע מייל נוסף מהאתר שהכריז בכותרתו someone is interested in YOU! עליי להודות שאני לא מקבל מסרים כאלה יותר מדי ביומיום ולכן, נרגש קצת, קראתי את המייל. בגוף המייל, שנכתב באנגלית ויועד לבחור בשם עדנאן - אותו גוי לא אטרקטיבי במיוחד מהמייל הקודם - נכתב שבחורה בשם שַמְס מאלג'יר (השם היה כתוב בערבית - شمس - וזיהיתי אותו הודות לשקדנותי בשיעורי הערבית בכיתה ט') הביעה בי עניין כללי והואצתי (כלומר עדנאן הואץ) להכות על הבחורה בעודה חמה ולשלוח לה הודעה. כאן כבר הסתקרנתי ולחצתי על הקישור לאתר אשר הוביל אותי לדף שהזמין אותי להתחבר. לחצתי על הכפתור ולפתע גיליתי שאני נמצא בתוך הפרופיל של עדנאן. כנראה שהערל הוא בעל כתובת מייל דומה לשלי בהבדל של אות או שתיים, נרשם לאתר, הזין כתובת מייל שגויה ולא נדרש לאמת או לאשר אותה בשום דרך. מה שנקרא, פאק באבטחה. חיטטתי קצת וגיליתי שאני (או הוא) בחור מוסלמי-סוני דתי בן 28, פרוד עם ילדים שאינם גרים בבית, חי באיטליה ומחפש (אינשאללה) אישה טובה למטרת נישואים בלבד. שוטטתי קצת באתר, נזהר בכל קליק וקליק, ועברתי על פני בחורות מוסלמיות רבות, חלקן נאות וחלקן כעורות למדי ובחלקן לא ממש ניתן לדעת. בסך הכול, התרשמתי, אתר מגוון ומענין ככל אתר היכרויות.
הימים חלפו ועוד הודעות הגיעו מהאתר- אחת הודיעה לי שתמונה שהזנתי נפסלה כי כבר היא זהה לתמונה אחרת שהעליתי, אחת בישרה לי שהפרופיל שלי אושר ושלישית מהיום יידעה אותי שמישהי בשם מודג' שגרה בטורקיה (מכל המדינות!) שלחה לי הודעה. עכשיו, הפיתוי לחטט בתיבת ההודעות שלו גדול, אך זה מעשה מסוכן לעשות, במיוחד כל עוד ההודעה מסומנת שהיא טרם נקראה. אך הפיתוי הגדול באמת הוא להתחיל לשלוח הודעות בנוסח "יא וואראדי! איזה כוסית! תורידי את החיג'אב!" ולהתחיל לשחק עם הפרופיל שלו. למשל, לכתוב בתיבת התיאור האישי "ציוני נלהב, מה יש לנו לחפש בפלסטין, יש לנו 22 מדינות, ליהודים יש רק מולדת אחת, היידה ביבי!" או לעדכן שאני גבר צעיר ונאה המעוניין בגברברים צעירים ונעריים למטרות סקס ביזאר ו-BDSM. ברקע תמיד מקנן לו החשש מפני איתור כתובת ה-IP שלי שעלול בהשתלשלות אירועים קיצונית להוביל לסיטואציה לא סימפטית מבחינתי, וגם ישנה התחושה הכללית שזה דבר שפשוט לא יפה לעשות. אבל אם בזמן הקרוב בכל תזאת תקראו באיזה מבזק חדשות באינטרנט שבחור מוסלמי נסקל למוות על ידי כוהני דת בשל הודעות הומו-אירוטיות באתר היכרויות באינטרנט, תדעו למי להפנות את האצבע המאשימה.
בחול המועד סוכות בכיתה ו' הזמין אותי חברי אלעד, שהגיע לכיתתי בתחילת השנה וחבַר אליי במהירות באחוות חננות מוכות, למופע בידור לילדים בקולנוע שרון בנתניה. את הכרטיסים הוא קיבל דרך ועד העובדים במקום העבודה של אימו או משהו. קולנוע שרון היה אחד מבתי הקולנוע הראשונים בעיר. הוא היה ענק - 1200 מקומות ישיבה באולם וביציע - אשר ידע ימים טובים בעבר ושימש מאז סגירתו בתחילת שנות ה-90 בית חם ליונים, נרקומנים, חובבי פולחנים של כת השטן וכל מי שחפץ להטיל את מימיו ליד הקופות הסגורות ולהרגיש שהוא מותיר האת חותמו באתר היסטורי. באותם הימים עדיין תיפקד האולם בעיקר למופעים מזדמנים דוגמת המופע הזה אליו הוזמנתי, אך לא הרבה מעבר לכך. בימים התמימים ההם, טרום ימי ערוץ הילדים, רן דנקר ונינט, אפשר היה להרים מופע בידור זול בלי לשפוך אלפי שקלים על תפאורות, פלייבקים וכוריאוגרפיה של צדי צרפתי. כולם ידעו שבחנוכה היה הפסטיגל שהתחרה בפסטיבל הקופי-קאט, ובשאר החגים והחופשות הייתה תחרות בריאה בין חלטורות מושקעות יותר או פחות להנאת ציבור הילדים וחשבונות הבנק של הוריהם. במקרה דנן, בקולנוע שרון, נראה שהחלטורה הצליחה להביא עצמה למושגי שפל שהיא עצמה טרם הכירה, מלבד אולי הופעה של זמר מתחיל בחתונה המתקיימת במקלט של מתנ"ס בעיירת פיתוח. אינני זוכר כל מה שהתרחש על הבמה לעיניהם של כמה עשרות ילדי ועדי העובדים שישבו בתפזורת דלילה על המושבים החומים באולם הענק, אך זכור לי שמדובר היה במופע חסר רצף עלילתי כלשהו, רוצה לומר אוסף אקלקטי של אמנים שהיה להם חור בלו"ז וששמעו שהפלאפל של מוסא בשוק של נתניה שווה קפיצה. מאיר סוויסה, לראשו כובע מטופש, הופקד על קטעי הקישור שבמסגרתם סיפר מה שסיפר ובין השאר קרא לנו שיר ילדים מתוך החוברת "טיול שנתי עם יפה ירקוני" כיוון שלא זכר את המילים בעל פה; אלי גורנשטיין עלה מתישהו על הבמה, שר את שיר רכבת ההפתעות ועשה איזה מופע קסמים עם כוסות הפוכות על השולחן וכדור שצץ ונעלם ביניהן, הכי מייקל לואיס שיש; רון שובל, שהיה אז זמר צעיר ומתחיל עם השיר "לפעמים", עלה גם הוא לבמה וביצע את השיר "לפעמים" ועוד שיר אחד שעבר ליד האוזן ונשכח במהירות הקול; וודאי היה איזה אמן נוסף כלשהו שהצליח לגרום למופע להימתח על פני שעה וקצת כדי שלא נרגיש מרומים.
על כל פנים - זו רק ההקדמה.
הסיפור האמיתי מתחיל אחרי ההופעה. יצאנו מהאולם בתחושה מרוממת שקיבלנו תמורה לכספנו, עברנו ליד הקופות ושמנו לב שבקצה המבנה ישנה התקהלות חשודה. אצנו רצנו לראות על מה ולמה וגילינו שליד הכניסה האחורית, היכן שמשאיות לרוב פורקות את ציוד ההגברה, התפאורה וכו', מצטופפות ילדות (וגם כמה ילדים) ומתחננות לראות את רון שובל יפה התואר וצלול הגרון. מייד הצטרפנו למעגל המתחננים. לא ממש היה אכפת לי מרון שובל, אבל הוא היה מפורסם, ואם הייתה לי אפשרות לקבל חתימה ממפורסם אז נראה לי לגיטימי לנסות לקבל אותה, ואחר כך נראה מה היא שווה (ספוילר: כלום). בשלב הזה (רגע מפתח בעלילה או רפרוף הכנף של הפרפר בפקין שיחולל את הסערה בנתניה) ביקש ממני אלעד שאשמור על הארנק שלו בכיס המעיל שלי. לי לא היה ארנק. ארנק הרי זה כל כך חורף 1987. במקומו היה לי כיס-נרתיק קטן עם רוכסן שנענד על פרק היד באמצעות סקוץ', בצבע כתום זרחני עליו הודפס באותיות גדולות SPORT. שם שמרתי את מעותיי. על כל פנים, שמתי את הארנק בכיס והמשכנו להצטופף ולייחל לשובל של רון. בחור צעיר, אולי עוזר הפקה, רכן אלינו ואסף שמות של כמה ילדות בכל פעם ושב כמה דקות אחר כך עם גלויות עליהן תמונתו של הזמיר לבוש בג'ינס מטולא ובמעיל עור, עם הקדשה אישית וחתימה בכתב ידו (של הזמר כמובן, לא של עוזר ההפקה). גם אני, כמצטופף בין מצטופפים, קיבלתי גלויה כזו והצטערתי שטרם הומצא e-bay כדי שאוכל למכור אותה למרבה במחיר למעריץ הולנדי או יפני של רון שובל.
מאחר שהייתי בין האחרונים וסערת ההורמונים שככה מעט, העזתי לשאול את מביא החתימות אם אוכל לקבל גם את חתימתו של המאסטרו מאיר סוויסה (אותו ביטאתי בבורותי סוּיְסה, מעין שילוב של סוס ו-הויסה) אך נעניתי בשלילה יען כי המאסטרו עסוק או מצוי בעיצומה של אורגיית סקס וקוק בקרוואן שלו. משכתי בכתפיי ועזבנו, אלעד ואני, את המקום ופנינו לצד השני של המבנה, היכן שהיו ממוקמים גלידה ניצה ומשרד הכרטיסים "סיגנל", כדי להיפרד לדרכינו המנוגדות. או-אז ביקש ממני אלעד את ארנקו ואני הושטתי את ידי אל כיס המעיל וגיליתי שהרוכסן שלו פתוח ושהכיס (ט-ד-ד-דאם!) ריק. "הארנק איננו, ואני אנא אני בא?!" קראתי בקול. הבטנו אנא ואנה, משחזרים את צעדינו, קוראים לו בקול (קוקוריקו תרנגול) אך לשווא. לא ארנק ולא יער. בטלפון הציבורי התקשרנו להורינו. אמו של אלעד ניחמה אותו ואותי ב"כפרה [במלרע], הלך אז הלך, אין מה לעשות". זה מה שנחמד בגיל הזה באותם ימים - הארנק שלך לעולם אינו מכיל יותר מכמה שקלים ואסימון, ובתוספת אישה רציונלית שיודעת לשים דברים בפרופורציה (לעומת ילד היסטרי אכול רגשי אשמה), איכשהו האירוע נחתם בהבעת צער מתמשכת מצדי ובפרידה איש-אש לדרכו.
חזרתי לצד השני של הבניין, לאותה כניסה אחורית ושאלתי אנשים אם ראו ארנק ג'ינס כחול. ילד אחד אמר שדוקא שמע מישהו קורא "של מי הארנק הזה" אך מאחר שלא נענה ודאי לקח את שללו לעצמו. לפתע קרא אליי עוזר ההפקה הצעיר שזיהה אותי ממקודם ושאל אותי אם אני רוצה לראות את מאיר סוויסה. "בוודאי!" קראתי (כאילו דה! מאיר סוויסה!) והנה מקץ כמה שניות הופיע הבדרן בעצמו, אולי מוחמא מהעניין שמפגין בו מעריץ צעיר, ושאל לשמי ולשלומי. השבתי לו בנימוס כפי שלימדה אותי אמא ושאלתי אותו אם אוכל לקבל ממנו חתימה (כאמור, אקסיומת מפורסם = חתימה). הוא הוציא את ספר השירים "טיול שנתי עם יפה ירקוני" ממנו קרא בהופעה, תלש ממנו עמוד אחד (זה של השיר, הוא יזדקק לו בהופעה השנייה) וכתב על הכריכה "לברוטוס, בידידות מאיר סוויסה" בחתימה מצועצעת עם סמיילים באותיות הסמ"ך. העט היה חלש והאותיות נבלעו בצבעים של כריכת הקרטון אך לא העזתי להעיר לו על כך. עודי מתרגש מהמעמד ומהחתימה, שאל אותי מאיר (בשלב הזה כבר עברנו לשמות פרטיים) אם ארצה להיכנס אל אחורי הקלעים. האם ארצה? האם האפיפיור אנטישמי? בוודאי שרציתי! טיפסתי פנימה בחרדת קודש. בפנים כבר החלה ההופעה השנייה. על הבמה עמד רון שובל, זה ששר את "לפעמים", ושר את שירו "לפעמים". הצצתי לאולם. הוא היה ריק עוד יותר משהיה בהופעה הראשונה. הכל הריח מחלטורה אבל בשבילי זה היה ברודוויי. עוזר ההפקה סימן בידו לקבל את תשומת ליבו של שובל והצביע על מעריצה נרגשת, בת 16 לערך שעמדה לידו ורצתה גם היא לגעת בזוהר (מסתבר, אם כן, שהכניסה האחורית הזו הייתה פתוחה לכל דיכפין ומעריץ). המעריצה עלתה לבמה ורון שובל אחז בכתפה הרועדת עד שסיים לשיר את "לפעמים" ועבר לשיר השני, זה שהוא לא "לפעמים". מאיר סוויסה ישב על שולחן והביט בעגמומיות בבמה, מחכה לתורו להיכנס. ראיתי לצדי את אלי גורנשטיין. ביקשתי את חתימתו. הוא חתם לי בחפץ רב בחוברת השירים. שאלתי אותו כמובן לגובהו והוא ענה וגם כתב ליד חתימתו "1.95" (לא התרשמתי. אבא שלי שני מטר). אחר כך שאלתי אותו בסקרנות של ילד איך הוא עשה את הקסם עם הכוסות והכדור הנעלם והוא השיב בקולו העמוק שניסה להישמע מסתורי כפי שמדברים לילד קטן וסקרן אך לא הצליח להאפיל על השעמום וחוסר העניין שאחזו בו, "הה הה! זה סוד!" הרהבתי עוז ושאלתי אותו, ובכן... למספר הטלפון שלו. אלוהים יודע למה הייתי צריך את הטלפון של אלי גורנשטיין, אבל היי, האיש מופיע בטלוויזיה ואם הוא שווה שיבקשו ממנו חתימה אז קל וחומר שגם מספר טלפון. להפתעתי הוא הסכים והכתיב לי את המספר שלו בבית. נגעתי בתהילה. בינתיים רון שובל ירד מהבמה לקול מחיאת כף או שתיים ומאיר סוויסה חזר. שאלתי את בעל השובל אם יחתום לי בחוברת (כבר הייתה לי אחת, נכון, אבל חייבים להתחיל שיחה איכשהו). הוא חתם כמו גדול. מעודד מהצלחתי עם אליקו, שאלתי אותו אם ייתן לי את מספר הטלפון שלו (הסבר כנ"ל). הבחור לא נפל בפח ורק כתב לי את כתובת משרד ההפקות שלו. צודק, מה הוא צריך שמספר הטלפון שלו ידלוף ומעריצות מתנשפות יטרידו אותו בלילות ויבקשו שישיר להן את "לפעמים"?
המשכתי לצפות במופע אך באותו רגע יצאה בת קול מהשמים והזכירה לי שאמא שלי עלולה לדאוג לי ושארוחת הצהריים מחכה לי בבית. אז ארזתי את עצמי בצער ויצאתי החוצה, שם ראיתי את מאיר סוויסה שוכב על מדרגת אבן גדולה והכובע מסתיר את עיניו, מתחרדן בשמש הסתווית. שאלתי אותו כחבר אל חבר, "נח קצת, הא?" והוא השיב, "כן". מאחר שמודעות עצמית לא הייתה בצד החזק שלי באותו יום וכבר הייתי מסוחרר מהתהילה , שאלתי גם אותו אם ייתן לי את מספר הטלפון שלו בבית. הוא היסס רגע, אז שאל "אתה לא תגלה אותו לאף אחד?" "בוודאי," עניתי. שבועת צופים (בקולנוע שרון). הסאקר הכתיב לי את המספר. ארוחת הצהריים והחיזיון של הורתי המודאגת החישו אותי לחזור בצער הביתה. טרם עזיבתי שאלתי את האליל סוויסה עד מתי הם צפויים להישאר שם. הלה השיב לי שעד שלוש לערך. הבטחתי לו שאשוב מייד אחרי ארוחת הצהריים והשארתי אותו שם מאחור, על מדרגת האבן, כשקרני השמש מדגדגות את קצות נחיריו...
טוב, אחרי כמה זמן דף הסטטיסטקות שמראה את הכניסות מפסיק להצחיק אותי. עוד פעם "בחורה מזדיינת עם חמור"? שוב "פנינה רוזמבלום ארומה"? עוד "פואד מאונן במקלחת" אחד? הבנו את הקטע. אבל מכל תוצאות החיפוש בגוגל שהגיעו אליי, זה באמת הפיל אותי. מישהו בערב הסעודית או באזור חיפש כנראה משהו שקשור בסקס ,אולי סרטי סקס, והגיע לפוסט הזה בבלוג הצנוע שלי. מה שנכתב שם היה הפסקה הבאה:
התלבטתי קצת אם להעלות את הסרטון הבא לבלוג, שמא אחשֵד בחוסר רגישות לציבור הנכים, ציבור הנשים או ציבור בעלי הטעם הטוב בכלל. ובכן כן, יש אי נעימות קלה ומראית עין של לעג לכאורה, אבל היי, כמה מאבריי הטובים ביותר הם נכים, וחוץ מזה הסרטון הזה פשוט דורש שיריצו עליו דאחקות . ניחוח הפורנוגרפיה הרכה שעולה ממנו וקורץ לבעלי הפטיש הקינקי לנכים, יחד עם מוזיקת הרקע הלקוחה מאוסף "המיטב של מוזיקת המעליות לסרטים דלי תקציב 1997-1987", ובעיקר הקריינית המזרח-אירופאית הפלגמטית שחרף כל מאמציה לא מצליחה להישמע באמת נרגשת גם כשמופיעים לה שלושה סימני קריאה בטקסט, כל אלה יחדיו יוצרים את חוויית הצפייה המבדרת בסרטון היחצ"ני המעניין, המביך ואף המעט מטריד, הזה:
א-מ-מה? הבנאדם לא מבין עברית, אז הוא תירגם את הדף לערבית בעזרת שירות התרגום המעולים של גוגל. ומה שיצא לו זה הטקסט הבא, שאין לי מושג עד כמה הוא דומה למקור:
إذا كنت قلقا بعض الشيء لرفع الفيديو بلوق المقبل ، وربما Ahsd تبلد الحس العام والمعوقين ، والنساء ، والجمهور العام أو من أصحاب الذوق الرفيع على الإطلاق. . نعم إضافة إلى ذلك ، هناك ما يشبه السهل بغض سخرية واضحة ، ولكن مهلا ، هي أفضل طريقة Avri المعوقين ، إلا أن هذا الفيلم ببساطة يتطلب Siritzo Dahkot له.: رائحة الاعتراف أظهرنا له الإباحية الكوارتز اصحاب الابواق Hkinki الإعاقة ، مع موسيقى خلفية لعملاء ال "أفضل من الموسيقى والأفلام المصعد دلو ميزانية 1997-1987" ، وخاصة في شرق الراوي بلغمي الأوروبية على الرغم من كل الجهود التي لا يمكن حقا سليمة متحمس جدا Cshmufiaim ثلاثة علامات تعجب النص ، كل هذه معا خلق تجربة مشاهدة الفيديو Hmbdrt Hihtz "ن هذا الاهتمام ، وأقل Hmbich القلق ، ما يلي :
עכשיו, כדי לוודא שהמסר שלי עובר נכון בשפת בני דודינו ושאינני חלילה מעליב אותם בטעות, תרגמתי את הטקסט בערבית בחזרה לעברית, גם כן בסיועו של פאפא גוגל, ומה שיצא זה:
אם אתה קצת חושש להעלות את הווידאו הבלוג הבא, ואולי לא חש Ahsd הציבור ועל אנשים עם מוגבלויות, נשים, וכן את הציבור או את בעלי הטעם הטוב בכלל. כן, בנוסף, כי אין קל כמו מגוחך ו ברור, אבל רגע, היא הדרך הטובה ביותר אברי מוגבלויות, אבל זה סרט פשוט דורש Siritzo Dahkot אותו. את הריח של הכרה שעולה לו פורנוגרפי Hkinki Quartz trumpets בעלי נכות, עם מוסיקת רקע עבור לקוחות של "הטוב ביותר של מוסיקה, סרטים, מעלית דלי תקציב 1997-1987 ", במיוחד במזרח של מגיד - פלגמטי האירופי למרות כל המאמצים, כי אתה לא יכול באמת נשמע מאוד מתלהב Cshmufiaim טקסט שלושה סימני קריאה, כל אלה ביחד כדי ליצור את החוויה של צפייה וידאו Hmbdrt Hihtz" N זה העניין, ופחות Hmbich מודאגים, את הדברים הבאים:
עכשיו תראו. אני מאוד מעריך ומוקיר את גוגל ופועלו, אבל כשמגיעים לדו-שיח עם שכנינו האויבים חשוב לשמוע דעות שונות, למשל אצל הדוד בבילון. וכך דוד בבילון תירגם את הטקסט הערבי:
אם אתה קצת התייחס ללהרים וידאו של פולאק בא, ואולי קהות של אהסד גנרל והנכה, נשים, והציבור הכללי או של הבעלים של הטעם הגבוה בכלל. . כן, בנוסף, יש איזה מין קל, בלי קשר לאירוניה ברורה, אבל לאט לאט, הוא הדרך הכי טובה בני אדם של אורי עם נכויות, אבל הסרט הזה פשוט דורש את סיריטזו דאהקוט אותו. הריח של ההכרה שלו הראה חצוצרות פורנוגרפיות של קוורץ של הבעלים נכות של הקינקי, עם מוסיקת רקע ללקוחות של ה" הכי טוב של מוסיקה ומסריט מעלית דלי התקציב ל1997 1987 ", במיוחד במזרח של אל ראווי????? אירופאי למרות כל המאמצים שלא יכלו להיות באמת קול יותר מדי כשמאפיאים תוקפני שלושה סימני קריאה הטקסט, כל אלה יחד ליצור את הניסיון של להסתכל בוידאו המבדרט היהט
המממ... אולי לא נעים לומר בקול רם, אבל נראה לי שדוד בבילון קצת... מאבד את זה ואולי צריך לשקול [ששש] להעביר אותו לאיזה מוסד. בכל אופן, לא הייתי בונה עליו לניסוח חוזה השלום עם הסורים, שלא נגלה שישראל לסגת מגולן גבוה בשביל אהלן מת, או משהו כזה.
אפשר כמובן להמשיך עם המשחק הזה ולנסות לתרגם את תרגום הבבילון העברי לערבית דרך גוגל, ומשם בחזרה לעברית, כלומר תרגום רעוע צד ד' בערך ולקבל:
אם יש לך את הטיפול בחלק של הוידאו Llharim Folak הבא, ואולי תחושה של נשים Ahsd לנכים, והציבור הרחב, או בעל טעם גבוהה. . כן, בנוסף, יש איזשהו קל, ללא תלות האירוניה הוא ברור, אבל לאט לאט, הוא הדרך הטובה ביותר עבור אנשים עם מוגבלויות אורי, אבל זה סרט רק לצרכים Siritzo Dahkot זה. מכיר את הריח של Horn המוצג פורנוגרפי Kvartz של הגירעון Hkinki, עם מוסיקת רקע ללקוחות של מיטב המוזיקה של הצלם ביצקתמ בדלי מעליות 1997 1987 ", במיוחד בחלק המזרחי של אירופה להראות ????? למרות כל המאמצים, כי יכול להיות מגניב מאוד אגרסיבי, למעשה, הטקסט Cshmafiaim שלושה סימני קריאה, כל אלה ביחד כדי ליצור את החוויה של צופי וידאו Hmbdrt Hiht
אז אם כבר אני בשוונג ואני יודע עכשיו שגם בעולם הערבי קוראים מיקרוקוסקוס, ומאחר שאני אדם שוחר שלום, החלטתי לנצל את ההזדמנות לפנות לשכנינו ושכנותינו המשופמים ולשיר להם בשפתם שיר פיוס לקירוב לבבות ועיכול לביבות, לנו ולדורות הבאים:
لا لا لا احتفال دون دون دون دون كعكة لا لا لا احتفال دون دون دون دون كعكة
حيث فيها حيث فيها حيث فيها حيث فيها حيث فيها حيث فيها حيث الكعكة؟ حيث فيها حيث فيها حيث فيها حيث فيها حيث فيها حيث فيها حيث الكعكة؟
התלבטתי קצת אם להעלות את הסרטון הבא לבלוג, שמא אחשֵד בחוסר רגישות לציבור הנכים, ציבור הנשים או ציבור בעלי הטעם הטוב בכלל. ובכן כן, יש אי נעימות קלה ומראית עין של לעג לכאורה, אבל היי, כמה מאבריי הטובים ביותר הם נכים, וחוץ מזה הסרטון הזה פשוט דורש שיריצו עליו דאחקות . ניחוח הפורנוגרפיה הרכה שעולה ממנו וקורץ לבעלי הפטיש הקינקי לנכים, יחד עם מוזיקת הרקע הלקוחה מאוסף "המיטב של מוזיקת המעליות לסרטים דלי תקציב 1997-1987", ובעיקר הקריינית המזרח-אירופאית הפלגמטית שחרף כל מאמציה לא מצליחה להישמע באמת נרגשת גם כשמופיעים לה שלושה סימני קריאה בטקסט, כל אלה יחדיו יוצרים את חוויית הצפייה המבדרת בסרטון היחצ"ני המעניין, המביך ואף המעט מטריד, הזה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: