מיקרוקוסקוס

"במאמר זה  ברצוני לנתח ולהדגים שלושה משתנים מרכזיים. המשתנה הראשון הוא דרגת הקונבנציונאליות של נורמות המהימנוּת. השני הוא דרגת המפורשוּת של ההתייחסויות הנורמאטיביות. השלישי נוגע לקיומה או להעדרה של מערכת פיצויים. כלומר, לשאלה האם היצירה מפשטת גורם נורמאטיבי אחד כדי להקל על הקורא את ההתמודדות עם סיבוך נורמאטיבי במישור אחר".

(ד"ר תמר יעקבי-שטרנברג מהגגת את עצמה לדעת, "הקורא והנורמות של המהימנות בתקשורת הספרותית", 1985)

-         ז'אן פול! בוא מהר! את זה אתה חייב לראות!

-         מה, עוד פעם קקי שלך, מדאם?

-         לא!

-         פיפי שלך?

-         לא!

-         קיא שלך?

-         לא! בוא תראה את זה! זה אינקרדובל! זה אקסטרודינֶר!

-         אח, נו...מדאם...זה כן הקקי שלך!

-         כן, אבל הוא לא כמו הקודם.

“All right, then”, she said, “I want to divorce Hrut and I can tell you what my main charge against him is – he is not able to have sexual intercourse in a way that gives me pleasure, though otherwise his nature is that of the manliest of men.”

“How can that be?” said Mord. “Give me more details.”

She answered, “When he comes close to me his penis is too large that he can’t have any satisfaction from me, and yet we’ve both tried every possible way to enjoy each other, but nothing works. By the time we part, however, he shows that he’s like other men.”

(מתוך הסאגה האיסלאנדית, יצירת מופת על פי קנה מידה מסתורי כלשהו של פרופסור אחד ידוע לספרות, עמ' 16-17)

-         ז'אן פול!

-         כן, מדאם.

-         אני רוצה שתביא לי קרואסון עכשיו!

-         כן מדאם.

-         ושיהיה חם! חם! חם! כמו...כמו...כמו...

-         כמו קקי?

-         כן! אבל יותר טעים.

“I like your plan," cried Mr. Weston. "Agreed, agreed. I will do my best. I am making a conundrum. How will a conundrum reckon?"

"Low, I am afraid, sir, very low," answered his son;"but we shall be indulgentespecially to any one who leads the way."

"No, no," said Emma, "it will not reckon low. A conundrum of Mr. Weston's shall clear him and his next neighbour. Come, sir, pray let me hear it."

"I doubt its being very clever myself," said Mr. Weston. "It is too much a matter of fact, but here it is.What two letters of the alphabet are there, that express perfection?"

"What two letters!express perfection! I am sure I do not know."

"Ah! you will never guess. You, (to Emma), I am certain, will never guess.I will tell you. M. and A.Em-ma. Do you understand?"

Understanding and gratification came together. It might be a very indifferent piece of wit, but Emma found a great deal to laugh at and enjoy in itand so did Frank and Harriet.It did not seem to touch the rest of the party equally; some looked very stupid about it"

(אחד מרגעי השיא המשעשעים של הומור בריטי שנון מהרומאן הסוחף  של ג'יין אוסטן "אמה"- עוד יצירת מופת אלמותית, כמסתבר, על פי אותו קנה מידה מסתורי של הפרופסור הותיק. שימו לבכם לכך שעל מנת לרדת לעומקו של ההומור המשובח יש להקפיד ולקרוא את הטקסט במבטא ויקטוריאני עמוק ככל האפשר)

-         ז'אן פול, משעמם לי. בוא נשחק משחק הניחושים!

-         מדאם, כל פעם אנחנו משחקים משחק הניחושים וכל פעם את חושבת על אותו דבר.

-         לא! הפעם זה משהו אחר!

-          מבטיחה?

-         מבטיחה!

-         אח...בסדר, מדאם. בואי נשחק.

-         טוב, אני חושבת על משהו....

-         קקי?

-         איך ניחשת?!