זה היה מסע מאד מרגש. מאד נוגע. היינו באושוויץ וראינו את הנעליים. שיואו כמה נעליים היו שם! המון! היינו גם במחנה מיידאנק. הלכנו לתאי גזים והצטלמתי עם הדגל. עשיתי פרצוף רציני כזה, עצוב, אבל נופר המהבולה הזאת כל הזמן עשתה לי פרצופים והצחיקה אותי. איזה סתומה. אחר כך הלכנו להר האפר ושוב הצטלמתי עם הדגל. אז נופר אמרה: "זה כל כך קשה. אני צריכה סיגריה" וחשבתי, כמה אירוני: בדיוק ליד הר האפר היא מעשנת סיגריה. כאילו, האו איירוניק. זה ממש צחוק הגורל. כאילו, אם רק היהודים המסכנים האלה היו מעשנים פחות סיגריות, אז אולי פחות מהם היו מתים. אז גם הבנתי למה הם מתכוונים כשהם אומרים בהלוויות באנגלית: אשס טו אשס, דסט טו דסט. כאילו, אשס – אפר - הר האפר – סיגריות. ממש אירוני.
(נוי שחף, תלמידת י"א, יומן מסע. ויש המשך:)
אחר כך עשינו טקס ליד המשרפות. הדלקנו נרות זיכרון. תום הכוסון קרא קטע מרגש שכתב איזה יהודי אחד בגטו . אחר כך לילך שרה את "לבכות לך" של אביב גפן ואיזה שיר של פוליקר. כשחזרנו למלון ישבנו כמה חבר'ה בלובי ושרנו את "לט איט בי". הרגשנו שזה מתאים כאילו לאווירה.
בלילה רעות התחילה להתמזמז עם עומר, ואני הזדיינתי עם תום.
(המשך יומן מסע, ויש גם מסר:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: