מיקרוקוסקוס

-         טוב, מה אני עושֶה עכשיו?

-         עכשיו אנחנו להוריד בגדים.

-         את רצינית?

-         בטח, איך יכול בלי מוריד בגדים?

-         מה, את תראי לי את הבולבול?

-         אני יכולה עוצמת עיניים. אבל אתה יודע, אני אישה שלך אחרי הכול.

-         טוב. אבל את תורידי קודם.

-         בסדר, אני מורידה קודם.

-         חחחחח...ציצים! ציצים! יש לך ציצים!.....הה! יו, מה זה?!

-         זה הואגינה שלי.

-         המה שלך?

-         ואגינה. פות.  אתה לא יודע מה זה פות?

-         לא...כאילו, כן...אני יודע, בטח אני יודע. כאילו, בערך...רק ש...

-         רק שֶ...מה?

-         רק ש...

-         רק שֶ-מה?

-         רק ש...אם אני מתכופף, איך את...מכניסה לי?

-         חמודי, אני לא מכניסה, אתה מכניס לי. בואגינה. מקדימה.

-         פחחחח....מה, את רצינית?

-         כן, ככה צריך.

-         וואלה?

-         בטח, מה חשבת?

-         לא יודע, אצלנו במקלחות זה היה אחרת.

-         ככה עושה תמיד גבר ואישה. ככה זה מתייחדים. מקדימה, לא מאחורה.

-         אנ'לא יודע, האמת.

-         מה לא יודע?

-         נראה לי קצת מוזר העסק הזה. נראה לי את עובדת עליי.

-         בוא, תוריד בגדים שלך ואנחנו נעשה התייחדות. אני אעזור לך.

-         את יודעת מה? עזבי, בואי נשב קצת, בחיאת. יש פה אוכל, בואי נאכל, אני מורעב. תעבירי את הפיצוחים.

-         אבל...

-         תראי יש פה טלוויזיה, בואי נראה קצת.

-         אבל חמודי...

-         נשמה, אחת עשרה שנה לא ראיתי טלוויזיה. תני לראות קצת, בחייך.

-         אבל לא בשביל זה יש התייחדות!

-         נו, די, אל תבכי. הנה אנחנו ביחד. התייחדות. מתייחדים ביחד. את רואה? אל תבכי,נו.....תגידי, עדיין מראים קומדי סטור?

אחד הקטעים המעולים ביותר של החמישיה הקאמרית, שאגב נאסר לשידור בערוץ 1.

מכירים את זה שאתם באמצע הסנדביץ' ואתם מרגישים שמגיע עוד רגע אפצ'י ואתם מצד אחד מחכים שהאפצ'י יבוא כבר אבל מצד שני מתים לתת עוד ביס מהסנדביץ' כי הוא טעים רצח ואתם עושים חישוב מהיר בראש של הסיכונים והסיכויים ואם יש זמן לקחת עוד ביס ולבלוע לפני שיגיע האפצ'י או שכדאי לחכות ובסוף מחליטים לקחת את הביס ואז האפצ'י בא ותופס אתכם באמצע הלעיסה וכל הסנדביץ' משפריץ לכם מהפה ומהאף ואתם מתבעסים אבל ממשיכים מיד ללעוס את מה שנשאר בתוך הפה לפני שיגיע האפצ'י השני?

לא?

טוב, תודה בכל מקרה.

בשבוע שעבר חגגנו במסעדה יום הולדת 92 לסבתי המעולה והמדליקה.

המלצרים הגישו פילה סלמון עם פירורים שחורים קטנים מעליו. מהר מאוד התברר שהפירורים השחורים הם פלפל. חריף.

מייד ובלי לחשוב קראתי בפה מלא דג ובקול מתנשף לאחי שישב לידי: "תעביר את המיץ! תעביר את המיץ!"

וכך, בהארה פתאומית, ירדתי לעומקו של הפתגם העתיק של הרב סומסום זצ"ל: "אכלת פלפל - שתה מיץ!"

וזו הוכחה ניצחת נגד כל מי שטען שהטלוויזיה היא רדודה ואינה מכינה את האדם לעולם האמיתי. הא לכם!

פינת האוכל בבית של שמואל וחנה. פנים. ערב.

שמואל יושב ליד השולחן ואוכל עוף עם תפוחי אדמה בעוד הוא קורא בעיתון. חנה מקלפת מלפפון ופורסת אותו לפרוסות דקות.

חנה: איך היה היום בעבודה?

שמואל (ממלמל): המפף...ככה, רגיל...

חנה: ציפי התקשרה והזמינה אותנו לשישי בערב, אמרתי שנבוא ונביא את הסלט פירות.

שמואל (לועס את העוף ומדפדף בעיתון): המפף...

חנה: שמואל, אני רוצה שנדבר על היחסים שלנו. אני רוצה גט.

שמואל (לוקח ביס מהלחם בלי להביט בה): אהה...

חנה: שמואל, אתה לא מקשיב לי.

שמואל (משליך את המזלג בזעם על הרצפה): נו, חנה, די! את מפריעה לי לאכול!

-סוף-