מיקרוקוסקוס

אני קורא לכולם מעל במה זו בקריאה נרגשת- די לגיבוש!

לפעמים כשאני באוניברסיטה, וגם במקומות אחרים, אני רואה מישהו (או מישהי) שאני לא מכיר בכלל, ואותו מישהו (או מישהי) נראה כמו בנאדם מה-זה סבבה, כזה עם ראש טוב, מסוג האנשים שהייתי רוצה להיות חבר שלהם, ושיהיה חבר שלי. ובאותם רגעים אני חושב כמה חבל שאני לא יכול פשוט לבוא אל אותו מישהו ולהגיד לו "היי, אתה נראה כמו בנאדם נחמד. אני יכול להיות חבר שלך?"

וככה הייתי צובר חברים מגניבים, והיינו נפגשים כולנו בקפיטריה ובדשא, וגם סתם בערב או בסוף שבוע בבתי קפה או אצל אחד מאיתנו. ומכיוון שאלה אנשים מגניבים וכולנו באותו ראש היינו מבינים אחד את השני צ'יק צ'אק, והיינו צוחקים הרבה ביחד, והייתי מרגיש טוב עם עצמי שיש לי חברים כאלה טובים ונחמדים, וכמה שזה ממלא ומספק לדעת שתמיד יש אל מי להרים טלפון ולהגיד מה העניינים ומה קורה ובוא ניפגש לאיזה כוס קפה, אני חייב לדבר עם מישהו.

רק היום גיליתי שסטיבן הוקינג הוא בריטי ולא אמריקאי.

אין לו בכלל מבטא.

אני בדרך כלל לא חסיד של סרטוני וידאו של תינוקות, שהורים מתלהבים הבטוחים שהבייבי שלהם הוא הדבר הכי מדהים-חמוד-אינטלגנטי-מתוקי שקיים ביקום, מפיצים בין קרוביהם ורחוקיהם [שחלקם בכלל לא מכירים אותם (או מכירים אותם ולא רוצים איתם כל קשר ולכן עקרו לנברסקה)] באינטרנט ובאימייל. אבל הסרטון הזה באמת שבה אותי. בכל פעם שאני זקוק לאיזה צחוק טוב אני פונה לסרטון הזה, ובחיי- הוא עושה לי טוב. מה, לא מתוק?

היום, בשיעור האחרון, ישבה לידי אושרת קוטלר.