מיקרוקוסקוס

שלום חברים! היום אני רוצה להכיר לכם מישהו מאוד נחמד. קוראים לו גידי. גידי הוא בחור על הכיפאק, באמת. הוא מוכשר, הוא מעניין, הוא מצחיק וגם די אינטיליגנטי. אה כן, והוא גם נכה, או מוגבל, או מאותגר או מה שתרצו לקרוא לזה. לא קל לו לגידי, אבל הוא לא מתלונן, כי גם יכול להיות יותר גרוע. הוא גר עם מטפל פיליפיני, נוהג בעצמו באוטו שרכש בעזרת הביטוח הלאומי, לומד, יש לו חברה, חברים. מה שחסר לו עכשיו זו עבודה, משהו שייתן לו עוד קצת עניין וגם [ובעיקר] חמצן לחשבון העו"ש. כי אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל מהקצבאות שביטוח לאומי נותן קשה מאוד להתקיים, במיוחד כשאתה חי לבד עם מטפל צמוד, ובתל אביב. אבל אמרנו שגידי הוא לא מהמתלוננים אלא מהעושים, ועל כן הוא רוצה לעבוד. והנה, באורח פלא כמעט, מגיעה הצעת עבודה. לא משהו גדול - חצי משרה באיזו חברה, אנשים נחמדים, שעות גמישות, ומשכורת? בואו ניתן מספר עגול - 2500 ש"ח. עד כאן הכל טוב ויפה. איפה הטוויסט? יפה ששאלתם. ניגש גידי אל הביטוח הלאומי כדי לברר האם כנכה מותר לו לעבוד, ומה יעלה בגורלה של אותה קצבת נכות קטנטנה- האם היא עלולה להיפגע אם יתחיל להשתכר בזיעת אפיו? בוודאי שמותר לו לעבוד, אומרים לו שם, והקצבה שלך בכלל לא תיפגע, אלא אם תשתכר מעל 1,810 ש"ח. ברוטו.

כמה?

 1,810 ש"ח.

כן, זה הסכום שמותר לגידי להשתכר ולהמשיך לקבל קיצבת נכות (אם הוא היה אקדמאי אז הסכום היה עולה).

אני לא יודע כמה אתם מתמצאים בענייני משכורות ועבודה, אבל 1,810 שקלים זה לא הרבה, ועל כן גידי צריך להחליט אם לקחת את הסיכון ולהשתכר משכורת שגבוהה רק בכמה מאות שקלים מקיצבת הנכות שלו, אבל לאבד יחד עם זאת את הקיצבה - כולה או חלקה, או ללכת על בטוח: לשבת בבית וללקט קצבת נכות קטנה , שתסמכו עליי שהוא לא משתמש בה כדי לבנות מזרקת זהב משפריצת-דולרים בסלון.

ומהפרט אל הכלל: לא הייתי מופתע בכלל מהידיעה שמצבם הכלכלי של המוגבלים בישראל נמוך כל כך. אם נצרף לגובה הקיצבאות המגוחך, לחוסר הנגישות הפיזית בבתי הספר ובמבני הציבור, לחוסר רצונם של החברות להעסיק מוגבלים ולהזנחה המתמשכת של הממשלות בתקציבי הרווחה- אם נוסיף להם גם את הסיפור של גידי, פשוט נבין שהמדינה לא רוצה שהמוגבלים יעבדו. למה? לא יודע. כנראה שהרבה יותר נוח להתעלם מהם ולהדחיק את קיומם, ולמרק את המצפון שלנו ליום אחד מרוכז של תשומת לב מזויפת. חוסר ההיגיון הזה מטמטם אותי, ומעציב אותי.

שיהיה לך חג נכים שמח, גידי. אני מקווה שתצליח לקבל את ההחלטה הנכונה, אם יש כזאת בכלל. בינתיים תיהנה קצת מתשומת הלב של התקשורת, עד השנה הבאה.