RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
|
הכנסת אורחים
והנה עוד סיפור חביב מימי הילדות, הפעם (לשמחתי) לא שלי:
בילדותו היה אחי ילד-פרא מהגינום. הוא אמנם מרגיש לא נעים כשאני מזכיר את
זה ולכן אציין שוב שבילדותו היה אחי ילד-פרא מהגיהנום. וכשילד-פרא מגיע
לגן אך טבעי שיתחבר לילד הכי מוזנח בגן, זה שמרביץ לכולם, שההורים שלו לא
מקלחים אותו ושמשתין במכנסיים על בסיס קבוע. אז אח-פרא וילד-מוזנח נעשים
חברים ויום אחד מחליט האח להזמין את חברו הביתה אחרי הגן לארוחת צהריים. זה
המקום לפתוח סוגריים ולהזכיר שאני בא ממשפחה אנגלוסקית: הוריי עלו מארצות
הברית, ומהילדות ועד היום מדברים איתי באנגלית. סגור סוגריים.
אז אח-פרא וחבר-מוזנח מגיעים הביתה, והאח המבסוט מציג בפני אמא שלי את
הרכש החדש. אמא שלי אמנם מסתחררת רגע מהצחנה, אך מחייכת אליו ובינה לבין
עצמה ממלמלת, "wow, he smells". או-אז אח-פרא, שרוצה לוודא שחברו לא יישאר
מחוץ לעניינים בגלל פערי שפה, פונה לחברו ואומר לו: "אמא שלי אומרת שאתה
מסריח!"
| |
הקולות המצפצפים
אנשים אומרים שהם לא יודעים למי להצביע. אנשים מסתובבים כמו זומבים וממלמלים "למי להצביע? למי להצביע?" אי אפשר להצביע להוא כי הוא ככה ואי אפשר להצביע להיא כי היא כזאת, שלא לדבר על האלה שזה בכלל אין מה לדבר. אז למי להצביע? למי להצביע? אנשים קמים בבוקר וחושבים "למי להצביע?", משתינים וחושבים "למי להצביע?", אוכלים גרנולה וחושבים "למי להצביע?", נוסעים לעבודה, מקשיבים לרדיו וחושבים "למי להצביע?", יושבים בשירותים, מגלגלים על היד כמה ריבועים של נייר טואלט, מנגבים, מסתכלים וחושבים "למי להצביע?". זה לא קל, הם אומרים, אלה בחירות חשובות, גורליות. בחירות כאלה גורליות לא היו לנו כאן שנים, לפחות שלוש. אי אפשר לא להצביע. לא להצביע זו פריווילגיה, מותרות. מה אנחנו, שווייץ? המדינה בקאנטים. הביטחון, הכלכלה, הבריאות, החינוך, הסביבה, הפיתוח האיזורי. הכל רקוב. חייבים לשנות. אי אפשר לא להצביע. מי שמצביע משפיע, מי שמצביע משקיע, מי שלא מצביע לא מגיע. אבל למי להצביע? אנשים כבר מרוטים מחישובים אלקטורליים, קואליציוניים, אופוזיציוניים. חישובים אריתמטיים של אחוז חסימה מול שיעורי הצבעה. הם אוכלים את הציפורניים, נושכים את האצבעות, מלקקים את הקירות, שרק יגיעו כבר להחלטה, שייגמר כבר הכל ויוכלו לדחוף איזה פתק למעטפה ולשלשל אותה לחריץ, להשתתף בהליך הדמוקרטי, להפגין אזרחות טובה, שלא יגידו הציבור אדיש, ואחר כך לדפוק אספרסו בקניון, שלא יגידו הציבור שותה פאנטה. ואני רואה את כל האנשים האומללים האלה, הנבולים, הכבויים, חפויי הראש וחשוקי השפתיים, מתהלכים חסרי אוריינטציה, שואלים את עצמם, את החברים, את הדודים, את הבוסים, למי להצביע? למי להצביע? אני רואה אותם עם כל הסיסמאות מתרוצצות להם בראש, האותיות של המפלגות מסתובבות להם בראש עד שהם בקושי רואים בעיניים, ואומר: בעסה.
| |
סיפור אמיתי שקרה באמת אבל בלי מוסר השכל או פואנטה של ממש
לפני כמה שנים ישבתי בתל השומר בתור לאיזו בדיקה. פתאום חלף מולי בצעדים מהירים גבר קצת ערס-קצת מזרחי-קצת לא מגולח-קצת נהג מונית-קצת חבר מרכז ליכוד. האדם חלף על פני ואז נעצר, הביט אחורה וניגש לעבר האדם לבן-השיער שישב מולי והמתין בסבלנות עד שתצא אשתו מהבדיקה.
"תאמין לי, כל הכבוד לך! אתה אחד האנשים הכי ישרים בכנסת!" אמר הערס.
"תודה רבה," השיב הממתין בקול שקט.
"לא, באמת. אתה באמת בסדר אתה. אני מאוד מחזיק ממך, בן אדם ישר, כל הכבוד" המשיך ושנה הערס.
"תודה. תודה רבה לך", ענה שוב הממתין וחייך.
"יופי, יופי. כל הכבוד לך. באמת, יופי", חזר הערס ועמד להמשיך בדרכו, אלא שהוא נעצר, חזר אחורה ושאל, "תזכיר לי רק, איך קוראים לך?"
"חיים אורון", השיב הממתין באותו חיוך כמקודם.
"וואלה, ידעתי את זה. רק שכחתי", אמר הערס בהתנצלות, "שיהיה לך בהצלחה," הפטיר וכעת פנה באמת לדרכו, והמשיך לצעוד במורד המסדרון, עד שנעלם במכון ה-MRI.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: