מיקרוקוסקוס

לכתוב סאטירה טובה זה לא קל. יש ניסיונות כושלים, יש ניסיונות חובבניים, ויש ניסיונות מוצלחים. הבעיה היא שלפעמים המציאות היא כל כך מעוותת ובלתי נתפסת, שלסאטיריקן נגמרות המילים, והוא בוהה בה בעיניים נדהמות, ללא יכולת לכתוב מילה.

בסופו של דבר, גם זה היה צריך לבוא, ונותר רק להתפלא איך זה לא הופיע כאן קודם.

יהודים יקרים, בלי הקדמות נוספות, קבלו במחיאות כפיים (ובמועל יד) את הפקאצה הנאצית הראשונה, או בקיצור הפקאנאצית! 

אני חושב שכל מילה שאכביר על המערכון הזה היא מיותרת. בפירוש אחד מהגדולים ביותר של החמישייה,

שלא מפסיק להצחיק אותי גם בצפייה ה-100, ומראה לכולם: ככה עושים סאטירה!

1. אז בסוף היה יום עצמאות נחמד. בערב ישבנו מול הטלוויזיה וצפינו בטקס מהר הרצל. אני לא יודע למה, אבל יש משהו בטקס הזה שעושה לי טוב. אחרי שצולחים את הנאומים המעצבנים מלאי הפאתוס והציונות ("ידינו מושטת לשלום", "צה"ל צבא העם", "אדמת המולדת הצרובה בדם החיילים") ואת טקס הדלקת המשואות, מגיע הקטע של הדגלנים שיוצרים כל מיני צורות וסמלי צה"ל, והילדים הקטנים שרצים פנימה כמו נמלים ומסתדרים כל כך יפה בצורות השונות, שזה עושה לי איזה דגדוג פנימי קטן של ריגוש, משהו שנשאר כנראה מהילדות.
   
2. בערב צפיתי בכמה פרקים של החמישייה הקאמרית ב-VOD. נתקלתי בכמה מערכונים ששכחתי מהם לגמרי, ובכמה שנראה שלא נתקלתי מעולם. ואלה היו הכי מצחיקים.
   
3. היום נפגשתי עם חבר יקר בבית קפה בתל אביב. שטחנו אחד בפני השני את צרותינו, צחקנו מכמה בדיחות, והעברנו אחר צהריים נעים ושקט באחד החגים הכי רועשים של השנה.
   
4. ועכשיו יש בי איזו ריקנות, עצבות לא ברורה. אולי כי נגמר החג, ומחר חוזרים לשגרה הישנה והמעיקה. אבל אני יכול לחשוב על עוד הרבה סיבות אחרות.
   
5. בחלק ממעברי החצייה בארץ הוסיפו לרמזורים מתקן לעיוורים. כאשר האור להולכי הרגל אדום, נשמע מקופסה קטנה תקתוק איטי ומתון. כשהאור נעשה ירוק הופך התקתוק לעצבני ונמרץ כמו מכונת ירייה, כאילו עומד שם מ"כ עצבני שצועק על העיוורים "קדימה מחלקה שלוש! יורים עליכם!"
   
6. בדרך נמיר, נדמה לי בצומת עם קק"ל, תלוי שלט צהוב קטן על הרמזור בנתיב השמאלי: "נהג/ת, המתן/י בסבלנות לאור הירוק." ואני שואל: כאילו מה חדש? 

יצא המקרה והשנה אין לי תוכניות ליום העצמאות. אינני מתכוון לערב יום העצמאות, בו אני מתכוון להסתתר בביתי (החמישיה הקאמרית ב-VOD?), שכן יציאה לעיר איננה אופציה (צביקה פיק מופיע בכיכר, אלפי נתנייתים צעירים מסתובבים ללא מחסום ברחובות), ויציאה לתל אביב איננה פרקטית (פקקים, רעש, עומס, חניה).

אני מתכוון ליום העצמאות עצמו. החברים במושב אליהם אנו בדרך כלל מוזמנים נמצאים בחו"ל, והחברים האחרים במושב השכן אליהם הוזמַנּו אינם כוס האייס טי שלי; אחי נוסע עם חברתו לקרובי משפחה שלה בגדֵרה (!!), ואילו החברים שלי...מממ...היי, על מי אני עובד? אין לי חברים.

בכל אופן, אם למישהו יש רעיונות, הצעות או הזמנות לבילוי יום העצמאות - כולם יתקבלו בברכה.

התנאים: לא המוני מדי (מצטער, ארקדי) ולא רחוק מדי. אין לי דרישות קולינריות (אם כי אני צמחוני בעיקרון), אני לא צורך אלכוהול, לא מעשן, חברותי במידה וגם לא תופס הרבה מקום (58 קילו על 177 סנטימטר). אנא, עזרו לי לא להעביר את יום העצמאות כמו זקן מריר. תרומתכם חשובה.

תודה.

יכול להיות שגם בארצות הברית רוצים להעלות את שכר הלימוד?