RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
|
כאפה ודיעה קדומה
הרבה אנשים שואלים אותי בזמן האחרון, "ברוטוס, למה אתה לא מעדכן?", עוצרים אותי ברחוב, נוגעים לי בכתף בתנועה רכה אך תקיפה ושואלים "ברוטוס, למה אתה לא מעדכן?". גם התקשרה אליי תחקירנית של רפי רשף, אחת עם קול של מוצצת, שאלה אותי "ברוטוס, למה אתה לא מעדכן? רפי קצת מודאג". אפילו נתניהו - לא ביבי, מה פתאום. יוני. כן, אל תשאלו, עבר תקופה קשה - התקשר אלי ואמר לי "ברוטוס, אנא ממך, העם כמֵהַ. זרוק איזה מילה בבלוג, בשביל המורל הלאומי". אז למה אני לא מעדכן? בעיקר כי לא בזין שלי. אני סורק וקורא עשרות בלוגים ביום בלי לקבל בתלוש תוספת סיכון לנזק מוחי, כל כך הרבה מלל ולהג והבל נשפכים לאוויר הווירטואלי שכבר למי יש כוח לכתוב משהו.
ובכל זאת, למען הסדר הטוב, עדכון קצר על הנעשה בחיי, כאילו שמתעניין בנעשה בחיי, רק בידור זול ורייטינג וריאליטי בראש שלכם טפו עליכם מוצצי זקנים ובועלי לולבים, מוצצים את דמי ושופכים את זרעי לבטלה. ובכן: לא הרבה. כשאני לא עובד אני בעיקר יושב בביתי ומשתעשע בדד (זה בשבילך יאנה). בלוגים, מייל ,פורנו חיות, ראפידשר. היום ישבתי עם ידידה בבית קפה בדיזנגוף, או שמא יש לומר "הזדנגפתי" בלשון האייטיז, בפעם הראשונה מזה זמן. כן, ישבתי בבית קפה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. בלי טיפת בושה. למה מה תעשו לי? ולכל המקטרגים, דעו לכם שאתמול טרם עלותי על משכבי בחצות הליל הדלקתי מחדש את המחשב רק כדי לוודא באיזו שעה הצפירה היום, שהיא לא תתפוס אותי חלילה בבוקר בשירותים, עם המכנסיים למטה, או במקלחת, עירום ועריה, עם השמפו באוזן והיד מסבנת את הביצים. במיוחד ביררתי וקמתי בזמן ועמדתי במרפסת עם כל עם ישראל.
חוץ מזה, יש כאן בטיוטות כל מיני פוסטים גמורים למחצה וארוכים כאורך הגלות ובהם עודס יפורים מביכים מימי ילדותי, סיפורים שאהובים על רבים מכם, אני יודע. גם כל מיני פוסטים קצרצרים, מטופשים וחסרי פואנטה עומדים מבויישים במסך העריכה מחכים ליום שיראו אור יום. הרבה פוסטים אינם כתובים והם מתבשלים לי בראש בעיקר כשאני מנסה להירדם, כוסאומו. למשל, אני לא יודע מי מכם הזדמן לנתניה בחודשים האחרונים, אך כל מי שנכנס בשעריה מדרום ודאי הבחין בידו הגסה של אחראי ועדת הקישוט בעירייה שניתנה לו יד חופשית מדי בעיצוב פני עיר. לפני שנתיים או יותר הוצבו לאורך כביש בן גוריון פסלים מכוערים בצורת פירות- אגסים, תפוזים, רימונים ואולי גם תפוחים - בחוסר טעם וחן משווע. אחריהם צצו פסלים קטנים של פטריות צבעוניות, ממש כמו בדרדסים, והוסיפו מימד מטופש למימד המכוער של הפירות. וממש לאחרונה, בעקבות מיתוגה של נתניה כ"בירת הספורט של ישראל", הוצבו פסלים של דמויות גידמות וקטועות, שכאילו נלקחו ממשחקי הכדורגל השולחני, המתעמלות בענפי ספורט שאינם קיימים, כמו עלייה על מתח עם כדור בין הרגליים או גלגול כדור על קורות עץ בשיפוע ומיני שילובים מוזרים אחרים כאלה, ופסלים אלה הוסיפו את המימד המפחיד למכוער והמטופש שצויינו לעיל. אם מישהו כאן מגיע לנתניה ויכול לצלם את הדמויות האלה, הוא ודאי יזכה כאן לקרדיט ולתהילת עולם. אז זה היה עוד נושא לפוסט שלא עלה בידי לכתוב מחמת העצלנות.
כעת ארוחת הערב שלי כמעט מוכנה. טוסט עם טונה וירקות. אני עייף מאוד וקצת לא מרגיש טוב, ייתכן מאוד כעונש על כך שהזדנגפתי ביום השואה. וזה לא מזכיר לי בכלל את הבדיחה על השפן שנכנס למסעדה ושואל אם יש להם עוגת גזר, אומרים לו שאין, אז הוא אומר חבל ובאמת חבל.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: