מיקרוקוסקוס

בואו נדבר.

בואו נשב כולנו בחדר ונדבר.

נגיד דברים מעניינים, דברים של טעם.

נהנהן.

נמלא את האוויר בהבל פה עבש של מילים רבות חשיבות.

נאמר אחד לשני:

"אני רוצה לחזק את דבריך"

או

"אני חולק עליך בסוגיה זו"

או

"האין זו נקודה ראויה לדיון?"

הרבה הרבה מילים,

הרבה הרבה אוויר חם

נפלוט לחלל החדר,

עד שנגיד את כל המילים שאצורות בתוכנו.

בואו נתכופף כולנו בחדר וננפח בתרועה.

ננפח בקול רם, נפליץ ברגש.

נתרוקן.

נפלוט לחלל הקטן שנים של אכזבות ופחדים.

נרחרח איש את ישבנו של חברו ונקרא:

"אהה! קורקבנים ברוטב!"

או

"אהה! ריחות בית אבא!"

או

"הו! מה אכלת שכך תקעת?"

ריחות מאכלי ילדותינו הרקובים יתאבכו ויסתרחו בינינו,

עד שנתעלף כולנו באקסטזה של צחנות הגוף והנפש.

בואו נתאחד כולנו

ונפריח מילים,

נפריח אוויר,

נפריח את השממה האינטלקטואלית של ראשינו הכמושים,

ונקרא בקול גדול ורם:

"הנה מה טוב ומה נעים

שבת אחים בתחת של השני!"

יש לי כמה דברים לספר לכם, אבל אני עייף ומעוך, אז זה יחכה לפעם אחרת. אבל בכל זאת רציתי לשתף אתכם בכמה גיגולים טריים שהובילו אל הבלוג הזה.

מסתבר שרק היום חיפשו כמה אנשים "בחורות ערומות ויפות", "תמונות של ואגינה", "אורקסטרה", "פורפרה+סביבון" וגם, באופן לא מפתיע '''ץןדרשנךםעץמשמשץבםץןך" (נו, למה באמת?).

אם תביטו ברשימות מצד שמאל למטה, תמצאו רשימה נגללת של כל מיני חיפושים משעשעים שבאורח פלא הגיעו אליי, כמו "לתקן מכונת כביסה" (כמובן), "בחורה קשורה" (בדיוק אזל), "ועדת קישוט" (הבאתם בריסטולים?), "רוצה לתת עיסוי בחינם" (אם את מתעקשת), "רוסיה מזדיינת" (אפשר גם עיסוי), והמוזר מכולם: "עבדות בארצות הברית" (???!!).

על בסיס קבוע, אגב, פוקדים אותי אנשים המחפשים את גדעון אוקו, הדר מרקס ואורלי מיכאלי, כנראה בגלל הפוסט הזה.

מרתק לעקוב בדקות אלה אחרי הפורום של אתר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב. הספקולציות, הלחצים, השמועות הבלתי מבוססות - מזכירים את הדיונים הקדחתניים שלפני הצבעות באו"ם או בכנסת, או לחילופין - באירווזיון. 

היכנסו גם אתם בהמוניכם והכריזו "שמעתי שבטכניון/ בר אילן / בן גוריון יצביעו בעד/נגד ההסכם", ומייד תזכו בקיתונות של תגובות מתלהבות/מתלהמות (עם אופציה לקללות של הורים במקרים קיצוניים). או סתם בואו לצפות מהצד במופע העצבים המרוטים של הסטודנטים הזועמים.

תיכנסו, יהיה שמח. מהר לפני שייגמר.

במסגרת שיעורי הבחירה של לימודיי נרשמתי לקורס המבטיח הזה. כפי שאתם יכולים להתרשם, יש לקורס פוטנציאל רב לסטודנט העייף ("צפייה בייצוגים נבחרים"!!), במיוחד לאחר שהוא נפטר סוף כל סוף מהמבואות המתישים של מנחם פרי וחבר מרעיו. בין היתרונות הבולטים (חה!) של הקורס הזה, מלבד המובנים מאליהם, הוא שאני יכול סוף סוף ליצור תיקייה במחשב בשם "פורנוגרפיה" בלי חשש ובלי נקיפות מצפון (להבדיל מהתיקייה "שירת ימי הביניים בראי ההשכלה" שמשרתת אותי בנאמנות מאז התחברתי לפס הרחב). בעיה קטנה צצה כשנאלצתי להשתמש בשירותי המדפסת במחשב של אימא שלי, לשם הדפסת פרק מהספר של לינדה וויליאמס בשם “Fetishism and Hard Core”. שלחתי את הקובץ במייל למחשב שלה, ואז עלתה צעקה מהצד השני של הבית: "אני לא מדפיסה את הדבר הזה!" (לעזאזל, אני חייב לצאת מהבית הזה.)

ודאי תצקצקו ותגידו: "נו, קורס על פורנוגרפיה באוניברסיטה! למה כבר אפשר לצפות?"

ובכן, דווקא יש למה לצפות. כלומר, אם יש לכם סבלנות ועצבים. הנה כך, בשיעור הראשון ביקשה מאיתנו המרצה (שנראית בדיוק כמו שהייתם מצפים ממרצה מהחוג ללימודי נשים ומגדר להיראות: נמוכה, רזה, שיער קצוץ, לסבית) לזרוק הגדרות מה היא פורנוגרפיה לדעתנו. אחרי שפלטנו (חה!) כל מיני הגדרות במשך כשעה והיא כתבה אותן על הלוח, היא עברה לשקופיות: בזה אחר זה עלו במצגת קריקטורות גסות, תמונות עירום מלוח שנה ישן, תמונות של בחורה קשורה על הברכיים ועוד ירקות, כשבכל תמונה התנהל דיון מתיש, גבה-מצח ובלתי נתפס בשאלה האם זו פורנוגרפיה אם לאו. רק בסוף, רבע שעה כבר לתוך ההפסקה, הופיעה תמונת תקריב על פיסטינג אימתני, ואז הצליחו כולם סוף כל סוף להגיע להסכמה: זאת פורנוגרפיה! הידד!

השיעורים האחרים (המעטים עד כה, לצערי הרב, בשל השביתה) הצליחו לספק (חה!) שילוב נכון יותר של דיון תיאורטי בתחום יחד עם חומר מעשי. תחילה דנים במאמר, כמו למשל על חשיבותה ומטרתה של סצנת הגמירה הגברית בסרטי הפורנו; ואז נכבים האורות, מוסטים הוילונות, ועל הקיר מוקרנים סרטי פעולה מרתקים, כמו סרטי סטאג פורנוגרפיים אילמים וחובבניים בשחור-לבן מתחילת המאה, או סצנות מתוך יצירת המופת "גרון עמוק". הצופים בקהל [אלה שאינם נשים ואינם הומואים. או אולי גם הם] יושבים וצופים חמורי סבר אגב הנהון אינטלקטואלי (הם הרי לא נרשמו לקורס כדי לראות בחורות ערומות! מה פתאום! הם רק מתעניינים באספקט החברתי-פוליטי של הפורנוגרפיה, כמובן). וכשנדלקים האורות והשיעור נגמר, הבנות קמות ויוצאות החוצה, ואילו הבנים נותרים לשבת עוד כמה דקות בשקט.

ואגב, שלא תחשבו שכל מה שעושים בקורס זה לצפות בסרטים! מה פתאום! אנחנו עדיין באקדמיה, ואנחנו גם קוראים מאמרים. כאן הנקודה להזכיר שוב שהקורס שייך לחוג ללימודי נשים ומגדר, ומשום כך יש לקחת בחשבון שעמדת המוצא שלו, גם אם היא אינה העמדה היחידה, היא די משוחדת. כך שלצד מאמרים קלילים וחביבים המתארים בפרוטרוט סצנות נבחרות מסרטי פורנו בשנות הארבעים, מופיעים גם מאמרים עיוניים נוקבים, שבאחד מהם מופיע הציטוט האמיתי לחלוטין הבא:

באופן מוזר, כשגמרתי (חה!) לקרוא את המאמר היה לי חשק בלתי מוסבר לתקוע את הפין שלי בתוך ואגינה, אך מייד סילקתי את המחשבה מהראש, שלא אחשד חלילה בשנאת-נשים מיינסטרימית (או אלטרנטיבית, לצורך העניין). ואז פתאום נזכרתי במערכון הנפלא של שי ודרור, ששׂם את כל השיח הנשי-הפמיניסטי (חה?) קצת בפרופורציות, ומצחיק אותי בכל פעם מחדש:

הגוף הצעיר...

המגבת החושפת-מסתירה...

העירום המרומז...

החיוך התמים...

המשקפיים החצופים...

תגידו את האמת...