| |
מיקרוקוסקוס
נו, מה. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 5/2009
 צרצר
למסירה, נעלי גלי. מעולם לא נמכרו.
| |
לכל שאלה תשובה #3
בשמלה אדומה ושתי צמות,
ילדה קטנה
יחידה ותמה.
עמדה ושאלה, "למה?"
אמרתי לה, "תגידי את דפוקה? לפני רגע הסברתי לך!"
אמרה לי, "כן, אבל שכחתי".
| |
תמונות מלב המאפליה
כזכור, נתניה אינה רק בירת השרון אלא היא גם בירת הספורט של ישראל. עוד זכור
שנתניה מכורתי אינה מצטיינת תמיד בטעם טוב בכל הנוגע לקישוט העיר. קצת כמו
הוואזות, הקערות ושאר המתנות המכוערות שהחברים המעצבנים של המשפחה מתעקשים
להביא בכל אירוע ואין ברירה אלא להעמיד פנים ולקרוא "וואו! אי-זה יופי!"
מול עיניהם המצפות והמתמוגגות של החברים כשאין לאף אחד לב לומר להם בפרצוף
את האמת ועל כן נדונים להעמיס את הבית בשלל הפריטים הכעורים בכל פעם כשהם
באים לבקר ובכך להנציח את מסורת המתנות חסרות החן והטעם, כך נראה שבידי
מאן דהוא בעל דימוי עצמי דל ו/או יכולות קוגניטיביות בעייתיות ניתנה יד
חופשית בעיצוב פני העיר ולאיש אין לב לעצור אותו ולומר "שלמה, עזוב את
הפסלים. אולי תתמקד בהתקנת מזגנים".
אדר, אישה יקרה במרחב הווירטואלי ומחוצה לו, קראה את דבריי באחד הפוסטים האחרונים, שמה נפשה בכפה ונסעה אל עיר
האורות, או האורוות, וצילמה את התמונות הקשות הבאות המקדמות את פני המבקרים וממחישות את טענותיי:
מוצג א':
כמו פטריות אחרי הגשם צצו הפטריות האלה לאורך הכביש ובטיילות. ואם תהיו ילדים טובים, אולי גם אתם תוכלו לראות את הדרדסים.
מוצג ב':
נתניה אינה אדישה לאנשים בעלי מוגבלויות ומעודדת רכיבת אופניים על ידי קטועי גפיים בעלי פרוטזות.
מוצג ג':
זהו ענף ספורט ייחודי ומיוחד: נשיאת מוט תוך כדי הליכה על מתח לקטועי גפיים [ואף ללא פרוטזות] בעלי רגל אחת עבה מאוד.
מוצג ד':
ולמה להסתפק במוט כשאפשר להרים משקולות בזמן עמידה על מתח, בלי ידיים [ובלי פרוטזות] וכאמור עם רגל אחת עבה מאוד. מפתח ריכוז, שיווי משקל, שרירים ומולטי טאסקינג.
וכעת הצטרפו אליי בשירה של המנון העיר:
כן, את לי נתניה
בליבי עלייך שיר.
יד ביד נשיר נרון
נתניה בירת השרון!!!11
| |
לכל שאלה תשובה #2
בשמלה אדומה ושתי צמות,
ילדה קטנה
יחידה ותמה.
עמדה ושאלה, "למה?"
אז הסברתי לה.
אמרה לי, "תודה", והתיישבה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: