מיקרוקוסקוס

"כל השבוע לח, לח.

 כל השבוע לח."

כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב על דברים שעצבנו אותי שקשורים בנושאי צרכנות ומכירות וקפיטליזם וכו', רק שאין בי את הזעם ואת יכולת הניסוח כדי לכתוב את הפוסט ממש. לכן רק אציין אותם בראשי תיבות, ואשאיר את הטיפול בהם לכלכלנים מתוסכלים או בני משפחתם, או בכלל מי שרוצה:

1) האגיס ג'ינס - תעשו לי טובה! לבן או תכלת זה כבר לא מספיק טוב? אתם מוכנים למכור כל דבר? אתם מוכנים לקנות כל דבר? (הנה, מישהי התעצבנה כמוני)

2) דיילים של חברת סיגריות שמקדמים איזה מבצע או הגרלה באמצע הקפיטריה של האוניברסיטה.

3) הקמפיין של קוקה קולה - המגנטים שהגיעו אליי הביתה עם כל מיני משפטי ניו אייג' חרטבוניים לפַרֵק ולהדביק על המקרר (כמו שאמא שלי עשתה, חרף הפצרותיי): "להאמין שניתן לממש כל חלום / לדעת שאנו יכולים לשנות את המציאות / להרגיש בכל יום כמו ביום הראשון / להחליט שאפשר להפוך כל רגע להזדמנות / לאהוב את החיים". כל זה יחד עם ציורי סמיילי, לבבות, פרפרים, שמש וכמובן בקבוקי קוקה קולה. בח-ייכם! עד כמה טיפשים אתם חושבים אותנו?! קולה זה טעים או לא טעים, אבל לא נותן לי שום תובנות על משמעות החיים.

 בהזדמנות, בקרו גם באתר של קוקה קולה, וקראו קצת על ערכי המותג שלו. ימבה צחוקים מחכים לכם שם. אגב שיטוט באתר, לדוגמה, גיליתי למשל שספרייט מאמין בחשיבה והתנהגות עצמאית (כן, כן, המשקה השקוף והמבעבע הזה הוא יצור חושב ועצמאי. אולי תשבו איתו בארוחת שבת ותנהלו איתו דיון על הסכסוך הישראלי-פלסטיני?), וגם גיליתי שבעולם של ספרייט הפוזות והשואו אוף פינו את מקומם לערכים כמו: כנות, שקיפות וביטוי האמת האישית של כל אחד. ובכן, גם אני דוגל בערכים של כנות, שקיפות וביטוי האמת האישית: כנסו לי לתחת, אתם וכל הפרסומאים עם הממבו-ג'מבו של "ערכי המותג" שלכם. כולה סוכר, צבעי מאכל וכמה בועות.

אוף, עוד פעם התעצבנתי. אני חוזר לעבוד.

הצחיק אותי: בבניין גילמן מישהו כתב בעט על הקיר ליד המעלית "עלה והצלח!"

העציב אותי: כל השאר.

פעם שאלתי את אלוהים,

"אלוהים, איך זה להיות אלוהים?"

אבל הוא לא ענה לי, כי אלוהים לא קיים.

פעם שאלתי עץ,

"עץ, איך זה להיות עץ?"

אבל הוא לא ענה לי, כי עצים לא מדברים.