מיקרוקוסקוס

חברים, מצאתי את הבלוג הלהיט הבא.

מדובר באפי, ילד חנון (גאה!) בעל קסם אישי כובש ואישיות מלבבת.

אם הוא יתמיד, הוא יכול להיות האייזק הבא, או האנטי-תזה של מוזטל.

שלא תגידו שלא אמרתי.

קבלו אותו במחיאות כפיים!

כאן היה פוסט קצר.

מחקתי אותו.

מה תעשו לי?

 המוח זולג מתוך האוזניים,

מותיר טיפות ושלוליות על המקלדת שרק היום ניקיתי.

המצח מטפטף גם הוא והגב תפוס, תפוס.

רוח אקראית נושבת כל כמה דקות דרך החלון,

מספיק כדי להפיח תקוות, לא מספיק כדי להפיח אוויר.

המילים מרצדות על המסך בחוסר היגיון, חוסר רצון

לשתף פעולה, להיכנס לתבניות, למוסכמות,

או לחילופין לשבור אותן.

זה ייגמר בבכי או בסתם בינוניות עגמומית,

שלא תותיר משקע או זכר.

מדשדש, נוזל, מרחף, בוהה, מגמגם.

מה שיהיה יהיה.

הולך לישון בעיקום אף, בשרבוב לשון,

בגוף כואב ונפש סחוטה.

לילה טוב.

אומרים אהבה יש בעולם,

תני לי שתיים בעשר.

"אֶה! תראה, גם לאנס ארמסטרונג לובש את הצמיד הצהוב הזה!"

(א', ידידי הטוב, רואה את תמונתו של האלוף ב"ידיעות אחרונות" ומשתאה)