בילדותנו המוקדמת, בשל הוראות שהונחתו מהסמכות המטריאכלית בבית, נהגנו אחי ואני לערוך אמבטיות משותפות. מה עשינו ועל מה דיברנו במהלך האמבטיות, אינני זוכר. אני מניח שלא השווינו איברים או ערכנו תחרויות ציטוטים מגבעת חלפון. סביר להניח שרבנו רוב הזמן, כרגיל. מה שכן זכור לי הוא שהפתח שבקיר האמבטיה היה משמיע תדיר קולות נהמה חלודים של מים העוברים ומהדהדים בצינורות. אחי, שלא פסח על הזדמנות לזרוע אימה בלבו של אחיו הקטן, נהג לומר לי שיש שם אריה גדול שרוצה לטרוף אותי, מה שגרם לי לפחד ולהתעצבן ובמקרים מסוימים גם לבכות. כעת, אני לא בטוח אם באמת האמנתי לו, שהרי איך אריה יכנס לצינורות בכלל ואיך הוא יצא דרך החורים הקטנים בקיר וכו', הוא הצליח לנטוע בי את החשש שבהחלט ייתכן שיש שם אריה טורף שמחכה לטרוף אותי, ומבחינתו זה היה ניצחון פסיכולוגי.
כך או אחרת, ובלי שום קשר בכלל, כיום אני עושה רק מקלחות. יותר חסכוני, אתם יודעים.
בתמונה: אֵימה (אילוסטרציה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: