מיקרוקוסקוס

1. עיתונות חוקרת
האנשים במקום העבודה שלי, כמתבקש מהמקצוע שלהם, מצויידים בחושים עיתונאיים מחודדים. ברגע שראו אותי מסתובב במשרד עם בלוני הליום צבעוניים עליהם כתוב HAPPY BIRTHDAY הם קלטו מייד שיש לי יום הולדת ואף קראו "מזל טוב!" לעברי.

2. בלונים
כן, זאת שיושבת לידי, כלומר אילנה, כלומר זו שמנהלת את האתר בו אתם קוראים עכשיו הביאה לי בלונים ועוגה ליום ההולדת, ואני חזרתי באחת לבית הספר התיכון ולבלוני יום ההולדת שתמיד אחרים קיבלו ולא אני, כי יום ההולדת שלי הוא בספטמבר ומי בכלל מכיר או זוכר אותך בספטמבר, רק התחילה השנה וכבר יש חגים והכל, וחוץ מזה בלונים זה לנקבות, אז מי בכלל רוצה בלונים, מה אני קוקסינל?

3. קוסמיות
ובכל זאת, אי אפשר שהכל יהיה מושלם. עת נכנסתי למשרד התגלה לי שגם המנקה האהובה חגגה יחד איתי יום הולדת, וזה איך לומר, מסוג צירופי המקרים שגורמים לך לתהות אודות דברים בעולם, לא ברור בדיוק מה, אבל דברים.

4. ואפרופו המנקה,
תזכירו לי להתנקש בה בהזדמנות.

5 . תנו לעצמכם
בהמשך השבוע התקבל מייל מאחד הבכירים שאמר שכולם מוזמנים אליו למשרד ולקבל, או שמא לקחת, את מתנת החג. עכשיו תראו, מתנות לחג זה מנהג מאוד יפה, אבל איכשהו גדלתי על כך שמתנות מקבלים ולא לוקחים. אני זוכר טור שכתב נדמה לי רון מייברג במעריב, ובו הוא הצהיר שהוא מוותר על השי לחג כי הוא היה צריך לעלות למשרד של האחראי ולעמוד בתור ולחתום שהוא קיבל וכן הלאה. המסר שלו היה, שאם אתם רוצים לתת לי שי לחג, בואו ותנו לי אותו, ואל תכריחו אותי לבוא ולבקש אותו כמו בבית תמחוי. נזכרתי בטור הזה כשראיתי את המייל וחשתי צביטה קטנה בלב. האם באמת נעשינו תאגיד?

6. ובסוף, מה?
הלכתי לקחת את השי, בטח שהלכתי. אמנם יש לי עקרונות, אבל עמוד שדרה אין לי וגם לא כסף.

7. והתלושים, כמה?
חצי ממה שהיה בפסח. קיצוצים, אני מניח. אבל אני לא מתלונן. לא כאן, בכל מקרה. ביטחון שדה, אתם יודעים.

8. סתיו
מהחלון במרפסת נושבת רוח של סתיו והעגורים הצבעוניים שעל החוט מתנועעים באטרף. זה סוף הקיץ, חברים.

9.  -

עוד מעט ורחש הים
יפתיע, כצפוי, את שנינו.
זה שהוא לא נרדם, הים,
הוא סימן טוב בשבילנו.

ראי כמה סימנים טובים
זומנו לנו ביום אחד:
אמנם לא זכינו במפעל הפיס
אבל גם לא נפצענו במכוניתך.

במכולת נתנו לנו בהקפה
ולא צריך היה לטפס ארבע קומות
כדי להביא את הארנק. המזגן אמנם לא תוקן,
אבל יש כבר סימנים של סתו.

(נתן זך)