" תראו אותי , אני שמח סתם פתאום . "

בדיוק כשהסתכלתי החוצה דרך החלון בבוקר הבנתי

שהשמים התחילו להאפיר מוקדם משציפתי.

וכבר לא היה קול ציפורים,וגם לא אנשים עם חיוך אוהבים

וזה נראה בחוץ שהאנשים הולכים ללא מטרה ,ללא הבנה מבולבלים

ובעיקר מפוחדים.

אז החלטתי לקחת צעד גדול ולצאת למה שקראתי "עולם המתים"

בהתחלה חששתי והפחד עוד מכרסם בי גם כשאני כותבת על זה

אבל ההסתכלום לעבר שלא כל כך רחוק וזכרונות טיפה כואבים

על ימים דומים שכבר היו ושעברתי  נתנו לי את היכולת לשאוב כחות וכך עשיתי, שאבתי כוחות

והעלתי חיוך שבהתחלה היה מזויף ולאט לאט הוא ניהיה יותר ויותר אמיתי .

פקחתי את עני לרווחה לא כמו שהסתכלתי דרך החלון בבוקר בעניים "ישנות"

 והתחלתי לראות דברים שלא ראיתי קודם

הבנתי ,

אין מה לחשוש לא באמת הכל שחור הכל היה בעניי ואלה היו סתם "שטיות".

אז עכשיו לקחתי את עצמי בידים ועשיתי את מה שאני הכי טובה לעשות.

המשכתי האלה אז אולי באמת איפשהו השמים התחילו להאפיר מוקדם משציפתי

אבל השמחה התמידית שיש בי תמיד תאיר אותם מחדש גם אם היא נחה לה לשניה קטנה.