לא משנה מתי או איפה אני אמצא אותה.

היום יומולדת.

גיל 15, קמתי בהרגשה משונה, קצת אחרת מכל השנים, חיכיתי ליום הזה, ולעוד משו מסוים שאפשר להגיד שממש רציתי.

לא זה לא הגיע.. תחושה מרירה כזאת, מין באסה כזאת מכמה סיבות, אבל בסדר אני אעבור את הכל אני בטוחה.

קיבלתי המון עצות ואני מנסה ללכת כרגע בדרך שתוביל אותי

אולי הפעם זו תהיה הדרך אל האושר האמיתי, לא יכולה לדעת, יש בי אושר מצד אחד ומצד שני כאב שלא יוצא.

הסתכלתי בעניים שמביטות בי חזרה אבל לא מחזירות אהבה.

הבילבול הזה שעוטף אותי כבר חצי שנה לא עובר.

מנסה למצוא פיתרונות.. מוצאת כמה אבל רק פיתרונות שלא יחזיקו זמן רב רק לתקופה מסויימת.

אני מדחיקה דברים מסויימים ולוקחת ברצינות כל עצה ועצה של כולם כי אני באמת מעריכה את העזרה הזו,

אבל עדיין לא מוצאת את עצמי ולא מצליחה להבין איפה אני עומדת כרגע.

 פשוט לא מצליחה למצוא את הדרך.

מרגישה כמו אבודה ברחוב חשוך מתהלכת לי בלי שאפחד רואה אותי.

"I'm standing in the street

Crying out for you

 No one sees me

 "But the silver moon 

בוהה ונכנסת לתוך העולם הזה של המחשבות עלייך ועל הכל.

נעמדת לידייך מסתכלת לך רק בעיניים רואה שדברים אחרים מעסיקים אותך לא מסתכל ממש

ואז אני נכנסת לתוך החלומות האלו עם הזכרונות מאז

ושאני מתעוררת..

אתה כבר לא פה לידיי.

הלכת =\

יומולדת.. אני שמחה, לא אומרת שלא, אבל יש משו שלעולם לא יצא ממני, והם פשוט החריטות שנשארו לי בלב.

בכל זאת זה היום שלי.

אוהבת 333>