לא משנה מתי או איפה אני אמצא אותה.

HATE HATE HATE

עכשיו זה כואב יותר מתמיד.

למה אני צריכה לסבול תמיד? למה?????????

למה הכל חייב להיות שחור אצלי?

אחרי הטוב של כמה שעות או אפילו דקות זה מתנפץ לי בפרצוף.

העצבים האלו לא אמורים לבוא עלי לא עשיתי כלום.

נמאס, נמאס לתת את הכל ולקבל חרא בפרצוף.

למה זה לא יכול להיות אחרת?

הכל הפוך.

מאז אותו היום לפני כמה שנים זה פשוט נהיה ככה.

רוצה להעלם גם, לא רוצה יותר להיות פה. רוצה את הכל אחרת פשוט אחרת.

אמרתי לעצמי נגמר נעלם עבר לא חושבת על זה יותר, וקיבלתי מכה כזו ממש כואבת.

למה להגיב ככה..

למה להכאיב כל כך אחרי כל כך הרבה זמן.

בוכה מתפרקת מבפנים ומרגישה כל כך רע.

היום כל כך רציתי לראות ועכשיו? כבר לא.

הפחד הזה מה"צעקה" הבאה. הפחד מהפנים עצמם.