ציפיתי למשהו אחר, ציפיתי ליחס אחר,
אחרי משהו אמיתי, משהו שנאמר מהלב.
"הקסם הגיע ליום אחד... ונעלם."
געגוע, זיכרונות פשוט חלק מהדברים אינם משתנים.
פעם המחשבות שלי היו:
שאולי אי פעם תרגיש
אולי אי פעם תתיחס
אולי אי פעם תבחין
אולי אי פעם תבין
אולי אי פעם תרצה את זה
כל כך הרבה צפיות נוצרו אז,
והיום כל כך הרבה סימניי שאלהף
אבל תשובה אחת קיבלתי,
שכנראה שאף פעם... לא תרגיש ותבין עד כמה, כואב לי.
למה אתה לא מצליח להבין? נפגעתי.. שהעלבת כל מילה שאתה אומר חשובה לי.. אז בטח אם תעליב.
גם לי יש רגשות, ותנסה לחשוב על איך שאתה מרגיש מהכיוון השני ואני יודעת שיש אחד רק לא יודעת למי.
תמיד איחלתי לך טוב ותמיד אאחל כי בכל זאת למרות הכל אני עדיין מעריכה ואתה עדיין כל כך חשוב לי, מעבר לאהבה שלי כלפייך.
כל כך רציתי שיחה אחת שנצחק יחד בלי שזה יגיע לזה, אבל יצרת את זה, ואני פשוט נשברתי, ושוב הבכי.
ועכשיו הלכת, יודעת לאן.. אבל בסדר יעבור לי כמו תמיד.. עד לפעם הבאה שלנו.
אני כל כך רוצה שזה יסתדר כל כך רוצה את אז, אבל כנראה שזה לא חשוב לך כמו שלי, כנראה שרק לי חסר וכואב.
הלוואי שאי פעם אי פעם נחזור להיות ידידים טובים כמו אז, הבכי הזה והגעגוע לא מפסיקים.
איך? למה? מתי?
השאלות האלו חוזרות וחוזרות כל פעם מחדש.
עד מתי.
מתי יהיה הפוסט שלא יכתב מתוך בכי? אלא מאושר?
3/>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
איתך או בלעדייך 3>