לא משנה מתי או איפה אני אמצא אותה.

You're Beautiful

My life is brilliant
My love is pure
I saw an angel
Of that I'm sure
She smiled at me on the subway
She was with another man
But I won't lose no sleep on that
'Cause I've got a plan

You're beautiful. You're beautiful
You're beautiful, it's true
I saw your face in a crowded place
And I don't know what to do
'Cause I'll never be with you

Yeah, she caught my eye
As we walked on by
She could see from my face that I was
Flying high
And I don't think that I'll see her again
But we shared a moment that will last till the end

You're beautiful. You're beautiful
You're beautiful, it's true
I saw your face in a crowded place
And I don't know what to do
'Cause I'll never be with you

You're beautiful. You're beautiful
You're beautiful, it's true
There must be an angel with a smile on her face
When she thought up that I should be with you
But it's time to face the truth
I will never be with you
נכון שזה שיר חרוש וישן אבל זה שיר מדהים, ומתאים לאיך שאני מרגישה כרגע.

שבת שלום לכולם 33333>

בחיים לא הרגשתי כלפי בנאדם שינאה.

אולי כעסתי קצת ואפילו לא דיברתי עם אותו הבנאדם אבל בחיים לא שנאתי.

אבל שאני חושבת עלייך ואני רואה אותך כהבנאדם שאני אוהבת אבל מצד שני אתה גורם לי לכל כך הרבה כעס כלפייך אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה באמת.

לאחרונה מאז שאתה יודע אתה יותר ויותר מתרחק.

כאילו מפחד מזה, לפני שגילית היית כל כך קרוב ורצית את זה בעצמך ופתאום משו השתנה בך.

והיום אתה גורם לי להרגיש כל כך קטנה לידייך גורם לי לצאת האשמה בכל סיפור ולא משנה אם הוא היה בצחוק או לא.

אתה חושב שרק אני אשמה בזה ולרגע לא חושב מה אני מרגישה בכל הקטע,

כי איכפת לך רק ממנה רק מהידידה הכי טובה שלך,

שפעם היא הייתה אני והיום זו החברה הטובה שלי.

סולח לה, כועס עלי.

זה פשוט מעליב ופוגע.

לא רוצה יותר להרגיש קטנה.

אבל אין לי מאיפה לקחת את החוזק ומאיפה להרגיש גדולה לידייך או ליד כל אחד אחר.

כי אתה רק גורם לי לאבד את החוזק הזה את הביטחון הזה יותר ויותר.

ובין היתר לאבד גם אותך.

אבל אותך זה בכלל לא מעניין.

כי אותי שכחת, פשוט שכחת.

והתרחקת לעולמים.

3>אוהבת אבל מרגישה חרא עם זה, פגועה כל כך.

יש ימים שבהם אני פשוט מרגישה שאני מאבדת את האנשים שאני באמת אוהבת.

נפגעת מהם ומרגישה רע אם זה,

רבה ומשלימה, אבל הכאב נשאר בתוכי.

זה כמו מין חריטה כזו על דיסק רק הרבה יותר כואבת,

ואם לא הייתי אוהבת את האנשים האלו כל כך,

זה לא היה כואב ומפריע לי.

כל כך מתגעגעת לילדות, לגן, שלא ידעתי כלום מעצמי,

כולם היו חברים של כולם,

לימים ההם שכול היום רק בילויים ומשחקים.

אני רואה ילדים קטנים ברוב ורוצה להיות כמותם.

אני פשוט מפחדת לאבד את האנשים שיקרים לי לאט לאט..

וכן אנשים לא תמיד שמים לב שהם פוגעים,

אבל אני לרוב לא אומרת על זה כלום,

כי אני פשוט מפחדת,

מפחדת לאבד אותם לתמיד.

 333>