לא משנה מתי או איפה אני אמצא אותה.

זה רק נעשה גרוע יותר מיום ליום.

קמתי בהרגשה טובה חיכיתי ליום הזה וכך הוא הסתיים בבכי.

נמאס לי להיות האשמה זו שתמיד מתערבים לה בחיים ובטח בדברים האישיים האלו שמסכסכים ביני לבין האנשים שאני באמת אוהבת.

נמאס לי להיפגע.

אולי לא רואים אבל אני שבורה ומרגישה ככה. אבל למה איפה טיפת ההתחשבות אחרי כל מה שעשיתי והתאמצתי לעשות איך יש לכן את האומץ לעשות לי את זה מול הפנים?

אף פעם לא תבינו את הכאב הזה שאני מרגישה אף פעם.

כל כך נעים להסתכל עלי ולראות אותי נפגעת?

אז אם כן.. הנה קיבלתם את מה שרציתם.

זה עושה אותכם מאושרים?

חבל זה רק מראה מול מי אני עומדת.

מסתכלת על הטלפון מחכה ומחכה.

עוברות שעות, עוברים שבועות חודשים ואז גם שנים,

כל כך הרבה זמן בלעדייך.

כל כך הרבה זמן של געגועים, שאני פשוט לא מראה אותם. שומרת את הכאב אצלי.

כבר 5 שנים מחכה לטלפון הזה ורואה שאין שיחה ממך ואז שוב מחכה ובוכה.

רוצה לחיות שם איתך, להרגיש אותך שוב, להריח את הריח הזה שלך שעדיין נמצא על הבגדים הישנים שבארון,

להסתכל על הפנים שלך ופשוט לגרום שהכל לא ישאר חלום.

ועכשיו שוב זה חוזר הסיוט הזה של החמש שנים חוזר גם אותה אני צריכה לאבד?

רעדתי כולי ששמעתי אותך ככה זה רק הכניס אותי יותר לתוך הסרטים האלו.

לקחת כבר כמעט את הכל ממני מה עוד?

קח אותי בבקשה אני מעדיפה את זה מאשר להמשיך ולאבד את הכל.

אחרי כל כך הרבה כאב רוצה להיות איתך שם למעלה מאושרת זה מה שיעשה לי טוב באמת.

מפחדת לראות מה עוד יקרה מחר.

3/>

no love you broke my hurt