בין שבילי החיים^.^

אני: אמא מה רצית להגיד לי אתמול ואמרת שתגידי לי היום?

אמא: תראי חמודה זה העניין..

אני: נו..מה? דברי את מלחיצה אותי..

אמא: תשמעי, דודה שרה נפטרה אתמול בבוקר..

אני: מה?! איך זה יכול להיות..

ירדו לי דמעות מהעיניים..

אמא: דודה שרה הייתה חולה בלוקמיה (מי שלא יודע זה סרטן הדם) כבר הרבה זמן והיא לא עברה טיפולים כדי לעבור את המחלה  אז, זאת התוצאה..

אני: למה? למה לא סיפרתם לי על זה עד עכשיו, ולמה היא לא נלחמה בסרטן?

אמא: אני לא יודעת למה, ופשוט לא רציתי להדאיג אותך, אני יודעת שיש לך בעיות אולי חברתיות, אני לא יודעת ולא רציתי להוסיף לך עוד בעיה ושתהיהי מוטרדת.

לא ידעתי מה להגיד, פשוט בכיתי, בכיתי ובכיתי..אחרי דקות ארוכות..

אני: אבא, לאן אנחנו נוסעים?

אבא: ללוויה של שרה..

חא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אומנם לא הייתי כל כך קרובה לדודה שרה, היא בכלל גרה בירושלים וזה די רחוק אבל בכל זאת, היא הייתה נחמדה תמיד שהיא באה (שזה היה לעיתים רחוקות) היא הביאה לנו מלא שוקולדים ומתנות, בגדים וכו'.. אהבתי אותה..

הגענו, כולם לבשו שחור ובכו, לא ידעתי איך אני בדיוק עומדת להתמודד עם זה, לא הספקתי אפילו להכין את עצמי נפשית, רק עכשיו הודיעו לי..

כל הלוויה הייתי בצד, רחוק מכולם, לא רציתי לבכות-לא עוד! בכיתי מספיק וחוצמזה אני מאמינה שאסור לבכות, "החיים קצרים וכל דקה מהם צריך לנצל ולהיות מאושר"- זה מה שאמא מתמיד אומרת לי שאני עצובה..

חזרנו הביתה, כל הנסיעה הייתה שתיקה, שתיקה מעצבנת כזאת, כאילו כולם הפכו להיות אילימים..

הגענו הביתה, והשתיקה המשיכה..

באותו זמן, ירדן..

ירדן: אמא, אבא..בואו נלך לראות סרט ביחד..כמו פעם..כולם ביחד..

אבא של ירדן: אני חושב שזה לא מתאים עכשיו..(בקול עצבני ומפחיד)

ירדן: אני מצטערת, למה אתה צועק?

אבא של ירדן: למה אני צועק?! כי לא בא לי ללכת לסרט עכשיו!! ועכשיו תשתקי אין לי כח אליך!! (בצעקה)

ירדן: אבא, מה קרה? למה אתה מתנהג ככה?

אבא של ירדן: ככה, כי ככה בא לי!! עכשיו תעלי לחדר שלך ועל תצאי משם עד מחר!!

ירדן: אבל..איך אני יוכל?!

אבא של ירדן: לא אכפת לי, מצידי אל תואכלי!!!

ונתן לה סטירה חזקה, העייניים שלו היו אדומות..

ירדן לא הבינה מה קרה לאבא שלה, בדר"כ הוא לא מתנהג ככה, ממש לא מתאים לו..

אבל, מה היא יכלה לעשות?! היא פשוט פרצה בבכי ועלתה למעלה, ישבה על המדרגות העליוניות ששם אבא שלה כבר לא יכל לראות אותה, והסתכלה על ההורים שלה..

אמא של ירדן: מה קרה לך?! איך אתה מתנהג עליה?!

אבא של ירדן: גם כן את, אל תתחילי איתי..

אמא של ירדן: אתה לא אבא שלי ואתה לא תחנך אותי, אני לא מפחדת ממך, ואני נשבעת לך.. עוד פעם אחת אתה מתנהג ככה אל ירדן ואני מתגרשת ממך..

אבא של ירדן הוציא אקדח, טען אותו וכיוון אותו לכיוון אמא של ירדן..

אבא של ירדן: אני יודע מה את עושה, את בוגדת בי, את עכשיו תתקשרי לחבר שלך ותיפרדי ממנו ותגידי לו שאת לא רוצה לראות או לשמוע ממנו יותר בחיים, אחרת אני ירה בך..

אמא של ירדן שלפה את הטלפון שלה מהכיס, היא חייגה לחבר שלה ואמרה לו בדיוק מה שבעלה אמר לה להגיד לו, וניתקה..

אבא של ירדן: טוב מאוד, עכשיו אני מזהיר אותך, עם את מתקרבת עליו עוד פעם אחת או אל כל בחור אחר אני ירה בך.. עם את תתקשרי למשטרה, אני ירה כך.. עם את תצעקי עלי אני ירה בך.. עם לא תעשי מה שאני אומר לך, אני ירה בך..

והוריד את האקדח, ושם בכיס..

ירדן למעלה, צופה בהכל..ובוכה, בוכה בשקט כדי שאבא שלה לא ישמע.. לאמה זולגות דמעות בעיניים, וגם היא, בשקט בשקט בוכה, כדי שבעלה לא ישמע..

לירדן היה קשה, אבל היא ידעה שהדבר הכי נכון עכשיו  לעשות הוא להתקשר למשטרה.. היא הוציאה את הפלאפון שלה וחייגה 100.

..: שלום מוקד משטרה, במה אוכל לעזור?

ירדן: אבא שלי מתעלל בי ובאמא שלי הוא מאיים על אמא שלי באקדח..(לוחשת)

..: אני ישלח מיד ניידת, מה הכתובת?

ירדן: חיפה, רחוב הדקלים 23 (לוחשת)

ומנתקת את הפלאפון, היא כל כך פחדה שאבא שלה ישמע אותה, וירביץ לה, או אולי..יהרוג אותה.. אך למזלה הוא לא שמע ולא ראה, ולכן לא עשה לה שום דבר..

כעבור דקה, ניידת משטרה באה ושוטרים פרצו את הבית..

שוטר: מי זה משה לוי?

אבא של ירדן (משה): אני, מה קרה?

שוטר: אתה חשוד בהתעללות בביתך ובאישתך..

משה: מה?! על מה אתם מדברים?

משה מסתכל על אמא של ירדן במבט כועס בעיניים, כאילו הוא הולך להרוג אותה, העיניים שלו היו כל כך אדומות וכועסות..

ירדן ירדה למטה..

שוטר: אנחנו יודעים מה עשית, אין לך מה להכחיש..

משה: שאמת שלא עשיתי שום דבר, הנה אפילו תשאל אותה..והצביע על אישתו..

שוטר: גברת, האם הוא התעלל בך בדרך כולשהי ובביתך..?

אמא של ירדן חשבה, וחשבה.. כל הזמן הדהדו לה באוזניים בדברים שמשה אמר לה.."עם את תתקשרי למשטרה, אני ירה כך.. עם את תצעקי עלי אני ירה בך.. עם לא תעשי מה שאני אומר לך, אני ירה בך.." היא לא ידעה מה לומר, עם היא תכחיש אז משה ימשיך להתעלל בה ולאיים עליה, ועם היא תגיד את האמת, ואולי ישחררו אותו אז הוא ירצח אותה..עד שלבסוף אמרה..

אמא של ירדן: כן.

השוטרים עצרו את משה ולקחו אותו לתחנת המשטרה..

כבר הגיע בערב, ויצאתי החוצה, רציתי להיות לבד, להתרחק מכולם..

ברחוב היה ריק, הייתה דממה..

לפתע, אני רואה איש, גבוה ורזה לבוש בשחור מתקרב עלי..

אני מתרחקת, הולכת יותר מהר, והוא בא אחרי..

הוא רודף אחרי, אני מתחילה לרוץ ספרינט, הכי מהר שאני רק יכולה..

והוא רץ אחרי..

אני רצה ורצה ורצה, ומתקרבת לבית שלי, והוא-אחרי.

כמעט הגעתי לבית שלי אבל, 20 מטר לפני שהגעתי מהבית שלי, הוא השיג אותי..

כל כך פחדתי, לא ידעתי מה הוא מתכוון לעשות לי..

היה מאוחר מידי, הוא הצליח להשיג אותי..

הוא תפס אותי חזק, ולקח אותי לצריף קטן חשוך ומגעיל באמצע יער..

הוא היה כל כך מגעיל (האיש), כולו מסריח, רזה שרואים לו את כל העצמות, בגדים קרועים..

ואז, הוא מש שבחיים לו חשבתי שיקרה לי..

התגיבו?!

אני מצטערת אבל כנראה שיהייה קצת עיכוב בימים האחרונים כי אינלי כל כך הרבה זמן, יש לי תקופה ממש עמוסה בבי"ס..

מצטערת..

שקדה^^

אני לא מאמינה שניפנפתי אותו ככה, אבל סוף סוף בת ראשונה בחיים שלו מנפנפת אותו ולא מסכימה לו ישר, חוץ מזה שכבר לא היה אכפת לי שניפנפתי אותו, ולא היה אכפת לי מהפדיחה שעשיתי ביום בבוקר, ולא היה אכפת לי משום דבר כי..

מיכאל הזמין אותי לסרט:)

אני כל כך מאושרת..:)

רגע, אחרי הסרט זה אומר שאנחנו נהייה כאילו ביחד עם נתנשק?! (הלוואי שנתנשק..)

אוקיי, אז טעיתי זה לא היה לראות סרט לבד עם מיכאל, זה היה עם עוד כמה חברים שלו אבל בכל זאת, ישבתי ליד מיכאל בסרט והוא החזיק לי את היד:) הרגשתי בעננים..

אחרי הסרט הלכנו כזה לבית קפה הוא ישב לידי והרגליים שלנו כל הזמן התנגשו, אני חושבת שהוא עשה את זה בכוונה ;]

אח"כ הוא ליווה אותי הביתה..

מיכאל: נו, אז איך היה?

אני: היה פסדר, כיף:) לך איך היה?

מיכאל: היה לי ממש כיף, במיוחד איתך..

זה אומר שהוא מתחיל איתי?! שהוא מרגיש עלי משו?!?! הלוואיי:)

אני: טוב.. [הייתי נבוכה, לא ידעתית מה להגיד, ניסיתי לחשוב אבל לא מצאתי משו טוב להגיד]

הגענו לבית שלי..

מיכאל: טוב אז, אני יראה אותך מחר בבי"ס?

אני: כן..:)

מיכאל: טוב..

ואז הוא נתן לי נשיקה בפה, וכן צדקתי השפתיים שלו היו כל כך רכות ונעימות, אני כלכך מאוהבת בו.

אחרי הנשיקה הוא הסתכל עלי ואני עליו במבט של "לה מבינה" ואז הוא הסתלק בלי להגיד מילה.

בכל זאת, הוא כל כך חמודXD

עליתי במדרגות לבית שלי והייתי כל כך מעופפת עד שנפלתי כמה מדרגות, זה היה ממש מצחיק, בכל מקרה נכנסתי הביתה וההורים שלי אמרו לי שהם צריכים לדבר איתי דחוף. לא הבנתי מה קרה?, אני יודעת שבזמן האחרון ההורים שלי רבו הרבה אבל אני לא חושבת שהם יתגרשו בגלל זה, אני גם לא רוצה..ממש ממש ממש לא רוצה!

בנתיים באותו זמן, מיכאל הולך לבית שלו, וחושב..

"למה עשיתי את זה, הרי זה ברור שהיא לא אוהבת אותי, אולי עכשיו היא חושבת שאני חצוף או משהו כזה.

מה אני יעשה?! ועם היא לא רוצה אותי, שזה רוב הסיכויים אז זה יהרוס את הידידות ביניינו.

ואם נהייה ביחד, אז כולם בטח יתחילו לרדת עלי שאני יוצא עם מישי שקטנה ממני, אומנם רק בשנה אחת אבל בכל זאת, יותר קטנה.

אופפ..איזה תיסבוך, להיות איתה או לא להיות איתה, טוב מחר בבצפר אני יתחמק ממנה, לא ידבר איתה כדי להרגיע את כל העניין אולי בכלל היא תשכח אותו."

באותו זמן, ירדן מגיעה הביתה..

ירדן פותחת את הדלת שלה ורואה את אמא שלה בוכה ובוכה.

היא ניגשת עליה, שואלת אותה מה קרה, אבל אמא שלה לא עונה לה.

ירדן יושבת לידה ומחבקת אותה, רק מחבקת בלי לומר מילה.

אמא שלה הייתה בחדר של ההורים שלה, אחרי בערך חצי שעה שאמא של ירדן בכתה וגם ירדן בכתה איתה, בלי לומר מילה, ירדן עוזבת לאט היא עוברת דרך הסלון ורואה את אבא שלה ישן על הספא ולא במיטה יחד עם אמא שלה.

בשקט בשקט היא עולה במדרגות, משם הולכת לחדר שלה, וחושבת..

"מה קרה להורים שלי?!

אמא שלי בוכה, אבא ישן על הספא.

יכול להיות שהם יתגרשו?!

לא אין מצב, אני לא רוצה שהם יתגרשו, אני חייבת לעשות משו כדי לגרום להם לחזור להיות ביחד ולהיזכר באותם ימים שבהם הם אהבו אחד את השני."

אמא: נועה, אני יודעת שכנראה זה יהייה קשה לך לקבל את זה ואני מצטערת מאוד אבל..

אני: לא, אמא את ואבא מתגרשים?!

אבא: לא מה פתאום, חמודה מאיפה בא לך הרעיון הזה?!

אני: אני לא יודעת בזמן האחרון ראיתי שאתם התחלתם לריב ועכשיו אמא אמרה לי שהיא צריכה להגיד לי משו חשוב אז חשבתי שאולי אתם מתגרשים.

אמא: אז הנה, עכשיו את יודעת שאנחנו לא.

אני: אמא, אבא?

אמא ואבא: כן.

אני: אתם יכולים להבטיח לי משו?

אמא ואבא: אנחנו נשתדל לעשות את מה שאת רוצה.

אני: אני רוצה שתבטיחו לי שלא משנה מה, אני רוצה שלא תתגרשו בחיים.

אמא: תשמעי בנתיים אני אוהבת את אבא שלך ואנחנו לא רוצים להתגרש ואפילו לא חושבים על זה, אבל אני לאיכולה להבטיח לך שום דבר, אולי המצב ידרדר.

אבא: אני חושב כמו אמא, ואני יכול להבטיח לך שאני יעשה הכל כדי לא להתגרש מאמא שלך ואני לא ידרדר את המצב.

אני: תודה, אמא? מה רצית להגיד?

אמא: לא משנה חמודה תלכי לישון חמודה, מחר בבוקר את לא תלכי לבי"ס אני ידבר איתך ויגיד לך מה שרציתי להגיד לך ואז נלך לאיפשהו.

אני: לאן?

אמא: את כבר תראי מחר.

נפרדתי מאמא ואבא והלכתי לחדר שלי.

ניסיתי לחשוב מה אמא שלי רוצה להגיד לי ולאן לקחת אותי, אבל לא הצלחתי לחשוב על משו..

עבר יום ובבוקר באה וניגשתי לאמא שלי..

אני: אמא מה רצית להגיד לי אתמול ואמרת שתיד לי היום?

אמא: תראי חמודה זה העניין..

פרק קצת קצרצר..

מקווה שאהבתם:)