בעבר:

-למצוא אהבת אמת, בפעם הראשונה.

-לקבל מחמאות לגבי המראה החיצוני שלי.

-להתבגר.

-להפוך לבן אדם שאני מתיימר להיות.

-לשבור את המגבלות והחוקים שאוסרים אותי לעצמי.

-להתפרע

-לאבד שליטה.

-להיות אחד מ...

-ועם זאת להיות מיוחד

-להתייצב עירום מול הפחדים שלי

-למצוא אומץ. לשבור גבולות.

בהווה:

-לא להתאהב באמת, לא שוב.

-שמבקום המחמאות על המראה החיצוני, ישימו לב לאדם שמתחת למעטה הבשר הזה.

-לשוב להיות ילדותי.

-להיות האדם שאני הכי פחות רוצה להיות, לראות את העולם מנקודת המבט שלו. (רק כי זו הדרך הטובה ביותר להרחיב אופקים)

-שמישהו יציב לי גבולות וחוקים, שיעצרו אותי.

-להירגע.

-לשלוט בעצמי.

-להתרחק, להתבודד.

-להיות מי שאני.

-להתלבש, לארוז, ולעזוב את הבמה בה אמרתי את מה שרציתי לומר, אמרתי, לפחדים של עצמי.

-לשים גבולות לאומץ שמצאתי בתוכי.

האמת,

שכרגע,

ברגע הצלילות בו אני כותב את הפוסט הזה,

ברור לי בדיוק מה אני רוצה.

ברור לי בדיוק גם איך להשיג את זה.

והדרך ארוכה.

אז קוראיי, חבריי,

(אולי, במקום כלשהו, השותפים לסוד שלי)

אני פורץ החוצה. הגיע הזמן.

אני חזק מספיק, מנטלית ופיזית כאחד,

כדי להתייצב מולך,

להגיד לך,

את אשר בליבי ואולי, אולי גם בליבך.

תלמדי אותי,

לאהוב אותי, ולאהוב את עצמי.

תראי לי,

את הדרך לשלמות, אבל תבטיחי,

שתצעדי איתי.

אז כן,

אני אורז מזוודות

כלומר אוסף את עצמי, חלקים חלקים,

אחרי ששברת.

והולך בדרך הארוכה מאוד להיות אחד.

אחד, יחד איתך.

אני אוהב אותך.

(ובקרוב תדעי, עד כמה.)