וויקנד מטורף משהו.

יום שישי נקבע אצלי כיום טראומטי.

חילוק תעודות סיום מחצית ראשונה. שני מקצועות לשפר- תנ"ך ואזרחות. לקחתי לתשומת ליבי.

בערב, על האש בהדס. מישהו אמר הבית של אוריאל?

בשלב כלשהו, אחרי התמודדות עם בקבוק בירה ככלי עזר ומילות חיבה והערכה מקסן, כמעט ונרדמתי על ספסל.
אבל אז הגיעה דינה, דינה והאבסולוט, "קולה שרימפס", שיחות טלפון מטרידות בנוסח "אני דינה", צחוקים והמון אני לא אגיד מה...

אז מה שהתנהגנו כאילו רודפים אותנו קישואים סיאמיים וורודים?

לי אישית, היה כיף

אני ודינה מפגינות חיבה 3>

אתמול ראיתי לראשונה בחיי את Princess Disries, ואני חייבת להודות שעד כמה שדיסני מעביר בי חמרמורת וזכרונות ילדות קשים וכאובים (כמו בסרט במבי, בכיתי במשך שבועות!), הסרט היה חביב פלוס.

טוב, אני מודה באשמה, קראתי את הספרים איפשהו בכיתה ז'..

ובאיזשהו מקום, אן הטוואי נסיכה אמיתית

אני חושבת שאני צריכה למצוא זמן ולהשלים שעות שינה, כי איזה בן אדם שפוי נשאר ער בלילה ולומד שייקספיר?!

Because these words were never easier.