אז מה למדנו
למדנו לייצר בעצמנו את החיזוקים למרות שזה ממש קשה - כמו להתמכר לסמים במשך הרבה מאוד זמן ואז לנסות לייצר סירוטונין בעצמך.
למדנו לזיין בשכל פחות, ובאופן יותר פרקטי ורוולנטי.
למדנו שלחטט בגלדים זה בסדר רק פעם בהרבה מאוד זמן ובעיתויים מסוימים מאוד, ולרוב יש גלדים שלא צריך לפתוח או לחשוב עליהם בכלל.
למדנו להיות אוטונומיים לחלוטין. בלתי תלויים אך לא תלושים
למדנו לערב את המולידים או לפחות לגרום להם לחשוב שעכשיו מספרים להם יותר

שיעורים שעוד צריך ללמוד
לדעת לקבל את האהבות שמציעים לנו. כי כולם מאוהבים בנו, צריך רק לקפוץ מהצוק המזוין הזה כבר
לדעת לסמוך על עצמנו ולא לפחד מהחיים. יהיה בסדר וגם אם לא מדי פעם אין טעם להתחיל לדאוג מעכשיו. פשוט לעשות כמיטב ולהשתדל להנות מהעכשיו
לדעת לא לעורר אנטיגוניזם אצל דמויות סמכות, או לפחות להסתדר איתן יותר ולקבל מרות למען השם.
לדעת למצוא משמעות בעשייה שתורמת לאחרים ולא תורמת לנו. (בולשיט)

לדעת להמיס את האגו

אז למה מחשבות פליליות אתם שואלים
כי בעטתי החודש בשלושה קירות שונים ועשיתי בהם חורים לא אסתטיים בכלל שבטח יגרמו גם לבעיות חימום בחורף או לכניסת מזיקים וכאלה. הזעם שמקנן בי בזמן האחרון צריך תעלת ניקוז ובדחוף. מישהי שאמור להיות לה תואר בשטויות כאלה הציעה לי לקנות דילגית ורציתי לתלות אותה בדיוק עם אותה הדילגית. ואז בא רועי ופשוט שרטתי אותו למוות בערך תוך כדי ואז הלך רועי ונשארתי עם החורים. (הוא יותר מסכן, נשאר עם השריטות).

בעיקרון מה שמאמלל אותי בחודשיים האחרונים (שהיו באמת קשים לי לאין שיעור) זה שקורה מה שצריך לקרות ולא מה שאני רוצה.
ואני מתה לעוף מצהל כבר כדי שאוכל להפסיק לאכול לקטוז וביצים ולא להתפגר מאנמיה.
העיקר שאוהבים אותי ביקום
ביוש