"אין דבר שלם מלב שבור" (ר' מנחם מנדל מקוצק)
.
איך מסבירים אהבה?
איך כותבים געגוע?
איך נפטרים מהצביטה הקטנה הזאת בלב,
בכל פעם שעוברים ליד מקום בו אהבנו?
איך ממשיכים הלאה כשמבינים שנגמר?
איך ממשיכים הלאה כשלא נגמר, כי אף פעם בעצם לא היה?
איך שוכחים את החיבוקים העוטפים,
את הנשיקות שהיינו מגניבים,
את השטויות שלנו ביחד?
איך מנתקים חיבור שפשוט מתאים?
חיבור כל כך טוב, שנראה כמעט כאילו מדובר בגוף אחד?
איך אני יכולה להתרחק ממך, כשלדבר איתך זה כמו לנשום מלא אוויר אחרי הרבה זמן מתחת למים?
איך אפשר, איך, להתרחק ממך
כשאני עדיין אוהבת אותך בכל הלב?
איך אפשר להמשיך הלאה כשאני יודעת שגם אתה אוהב אותי?
איך אפשר לגרום לך להבין? להתעורר?
***
.
.
אני נוסעת באוטובוס,
ונזכרת איך פעם הלכנו לסרט
הוא היה גרוע וצפוי.
נסענו עד ראשון,
ובדרך חזור, על הכביש הזה ממש,
פיספסנו את הפניה הקטנה הזאת
הגענו ליבנה.
כמה צחקנו...
בסוף,
אתה התעייפת מלנהוג ואני התעייפתי מלהעמיד פנים
והתנשקנו.
*♥*♥*
אני עוברת ליד בר ישן,
ונזכרת איך חזרת מהמלחמה אלי
איך שתינו שם בירה והברמן העצוב הוציא לנו מאזות של זיתים וחמוצים
אני זוכרת איך התחלנו לדבר
הסברתי לך למה אני כועסת
וסיפרת לי על השיירה ואיך שהיא נכנסת
ופתאום היינו כל כך קרובים
והלב דפק כל כך חזק
אח'כ הסתובבנו קצת בנחלאות,
נשכבנו על הדשא מאחורי העצים
התגעגענו הכי הרבה שרק אפשר
ולחשתי לך שאני אוהבת אותך
*♥*♥*
אני רואה אותך
ולבה רותחת שורפת לי את הלב
ואני לא מבינה
איך הצלחנו להתרחק כל כך
ואיך ממשיכים מכאן
אני רוצה אותך איתי
רוצה לטבוע שוב בזרועתייך
רוצה לשמוע את פעימות הלב שלך...
לאהוב אותך בפשטות
אני נזכרת איך היינו מדברים, איך היינו צוחקים על כך שטות אפשרית (והיו הרבה שטויות שלנו),
אני מתגעגעת אליך כל כך; כמו שחסר איבר בגוף.
פתאום מבינה שלאהוב אותך זה כמו לנשום.
ממלא אותי,
נותן לי כוחות להמשיך הלאה
ובלתי אפשרי
להמשיך בלעדייך.
ולמרות (או בעצם, בגלל) הכל, אני אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חנג'