פאנפיק.

לא הייתי בטוחה אם אני צודקת או לא , אבל נדמה היה לי שדני מספר לי את כל מה שיש לו להגיד על אמבר. על הדרך שבה הייתה צוחקת בשיניים חשופות, או על הריקוד שלה שהחסיר בו פעימה, או על הרגעים שבהם עמד על הבמה ויכל לראות אותה צועקת לו מהקהל.

העיניים שלו הבהיקו יותר מתמיד ואני לא הצלחתי לעשות דבר מלבד לשתוק.

לא רציתי להפריע לו לדבר עליה, ויותר מכל לא רציתי להפריע לאור שפתאום שטף את הפנים שלו. משהו בהחלט התעורר בו כשהוא דיבר עליה והחיוך שלו גרם לי בצורה טיפשית לשכוח מהכל ולחייך אליו בחזרה. 

"ועכשיו לילה סיפרה לי שהיא התקבלה לאוניברסיטה למחול בלונדון. היית מאמינה?" דני המשיך בסיפורו ושתק לרגע. "עוד חלום שלה שהיא לא כאן בשביל להגשים אותו" הוא מלמל כעבור כמה רגעים והמבט שלו סטה הצידה.

לפני רגע ממש הפנים שלו קרנו והעיניים שלו היו כחולות מתמיד, וכעת שוב חזרה אליו אותה הבעה שהייתה לו תמיד.

"ואני חשבתי שהיא תחיה לנצח" הוא אמר ואילץ את עצמו לצחוק. השתיקה פילחה את האויר כמו סכין, והייתי חייבת לומר משהו.

"היא כן הגשימה את החלום דני" אמרתי. "זה שהיא נפטרה לא משנה את זה שהיא כן התקבלה לבית הספר"

הוא הרים את המבט שלו חזרה אלי והרגשתי שהלב שלי צונח לתחתונים. למה זה ככה איתו? למה אני מאבדת את עצמי כל פעם שהוא מרים אלי מבט?

"זה משנה הכל.." הוא מלמל ובלע חלק מהמילים. "את רעבה?" הוא שאל פתאום.

"בשעה הזאת?" התפלאתי. כבר היה מאוחר שהגעתי, ועוד עברו כמה שעות מאז.

"אין כמו חביתה" הוא אמר ברצינות דיפלומטית ונכנסתי אחריו למטבח עם אותו החיוך הטיפשי, ששוב היה מרוח על פניי מאותן סיבות טפשיות.

"אתה יודע למה בנים זה עם דפוק?" אמרתי כשהוא בלע את החביתה שלו ודילג על החלק שבו אמור היה ללעוס. הוא הרים אלי מבט שואל. "כי הם יכולים לאכול כמה שהם רוצים ולהישאר בכושר. ומה זה הקטע הזה שרק בנות צריכות לעשות שעווה?"

"ידעתי שהיית מעדיפה להיראות כמוני" הוא אמר וחשף רגל אחת שעירה במיוחד, מה שגרם לי לצחוק.

"טוב לא צריך להיסחף" אמרתי. "עם שערות כאלה הייתי משתלבת נהדר באיזה ג'ונגל"

"או אה אוו" הוא עשה קולות ותנועות של קוף ושוב התחלנו לצחוק.

"רוצה לבוא מחר בערב להופעה?" הוא שאל כשכמעט נרגענו "נדמה לי שאני מכיר מישהו שיכול להתאים לך" הוא חייך.

"סבבה" אמרתי והאמת שלא הייתי בטוחה שאני אוכל להגיע מגלל המשמרת בקפה מאפה, אבל מקסימום אני יכולה לאחר קצת, וחוץ מזה, זה לא מה שבאמת הציק לי. הוא אמר שיש לו מישהו להכיר לי? שיכול להיות שאני מתאימה למישהו הזה?

תחושה חדשה ומוזרה ששטפה אותי שידרה מחשבה אחת והיא - המישהו היחידי שיכול להתאים לי זה דני.

"רגע דני-" רציתי להגיד לו שאני רוצה ללכת בשביל לראות אותו ולא בשביל להכיר אף אחד אבל שוב הלב שלי צנח כשהוא החזיר את המבט אלי. "-זאת תהיה הופעה שלכם, נכון?"

לא הייתי בטוחה מה מנע ממני להגיד לו את זה, אבל תיארתי לעצמי שזה בגלל הפצע הזה בלב. פצע שניית'ן פתח, והוא עוד לא הגליד. אם זה צורב לי כשאני חושבת על דני, יכול להיות שזה אומר שאני מתאהבת בו ברצינות?

הטסתי את כל המחשבות הצידה. אני פשוט לא בנויה לכל סיפור 'ההתאהבות' מחדש.

"לא, של לילה" הוא אמר. ושוב לא רציתי לחייך, ושוב גיליתי שזה לא משנה כלום.

"אני יבוא" הבטחתי.

עמדתי על המדרכה ברחוב של קפה מאפה. כבר היה חשוך בחוץ, והדבר היחידי שרציתי לעשות זה להגיע כבר להופעה. סיכמתי עם ליזי וניקול שיבואו לקחת אותי מפה, וידעתי שהן בטח מאחרות כי הן רבות.

הייתי עייפה במיוחד כי רוב הלילה דיברתי עם דני, הפרופסור שלי החליט לסחוט ממני את המיץ, והמשמרת היום הייתה קשה במיוחד.

לא עבר הרבה זמן, ומונית עצרה לידי. ליזי שישבה בספסל האחורי, סימנה לי להיכנס.

"ופעם הבאה, אני יושבת מקדימה!" היא סיננה אל עבר ניקול כשנכנסתי.

"ליזי מתי תתבגרי כבר?" ניקול החזירה לה. נהג המונית נראה מבולבל, ותיארתי לעצמי שהן בטח עשו לו את המוות.

"את זאת שרבת איתי על בננה!" ליזי אמרה.

"זה היה שזיף!" ניקול צעקה ופניה הפכו בבת אחת לאדומות.

"מה קרה לכן?" שאלתי אבל הצטערתי מיד, כי שתיהן פתחו בהסבר ארוך בו בזמן, ככה שלא הבנתי כלום.

ירדנו מהמונית ובדיוק עמדתי להתקשר לדני כשראינו את טום וחברה שלו מרחוק.

טום סימן לנו לבוא, ואנחנו התקרבנו.

"מי זו?" ליזי שאלה כדרך אגב תוך כדי הליכה.

"ג'יווואנה. חברה שלו" עניתי.

"היי" ניקול אמרה כשנעמדנו מולם ובירכנו זה את זה לשלום.

"בואו" טום אמר והוא הוביל אותנו אל מאחורי הקלעים. כל הבנים ישבו שם חוץ מהארי שכנראה היו לו תוכניות אחרות ולילה כבר עלתה להופיע, ויכלנו לשמוע אותה שרה ברקע. אוליביה ראתה אותנו מרחוק וגם באה להתיישב.

"מה נשמע?" אוליביה שאלה בזמן שליזי דאגה לשבת קרוב לדני. אני וניקול גם התיישבנו אבל על ספה אחרת.

"בסדר, מה שלומך?" עניתי והיא מלמלה משהו בחזרה.

"ומה שלומך?" טום שאל את דאגי ומשהו הצחיק את טום ודני.

דאגי היה מכונס בעצמו ולקח לו זמן להגיב. "נו, אתה יודע מה שלומי, עזוב אותי" הוא אמר ודני גיחך, אבל השתתק מיד כשדאגי שלח בו מבט.

"מה?" דני אמר להגנתו. "אני רק אומר שאם כבר נפרדתם כדאי שתגיד ל-"

"-אתה ולואיס נפרדתם?.." אוליביה מלמלה.

"אנחנו בפסק זמן" דאגי מלמל חזרה ושתיקה העיקה על היושבים בבת אחת. כנראה שדני אמר משהו שדאגי לא רצה שהוא יגיד.

"יש כאן שירותים איפשהו?" שאלתי לבסוף והפרתי את השתיקה המביכה. דני שכנראה גם ככה לא הרגיש בנוח התנדב מיד להראות לי את הדרך.

"הנה, זה כאן" הוא הצביע אל עבר אחת הדלתות הקרובות.

"אני לא באמת צריכה" התוודתי.

"אז למה אמרת שכן?" גם הוא חייך.

"פשוט תגיד תודה שהצלתי אותך מדאגי" צחקתי. "וחוץ מזה, נראה לי שאני צריכה לדבר איתך"

"על מה?" הוא שאל וחייך.

"דני!" שמענו קול מהמשך המסדרון בדיוק כשחשבתי שאני עומדת לפתוח את הפה. הייתי כל כך קרובה בלשתף אותו על מה שעובר עלי, וזה נהרס ברגע.

"איכפת לך לחכות לי רגע?" ליזי שאלה אותו. "גם אני צריכה לשירותים" היא תפסה לי את היד וגררה אותי אל תוך השירותים אחריה.

"תגידי לי שהוא לא מושלם?" ליזי אמרה כשהיא נכנסה אל תוך אחד התאים ואני נשארתי לחכות לה ליד הכיור.

"מי?" שאלתי בתמימות ושילבתי ידיים. הרי כמו שאני מכירה אותה, ברגע שהיא תצא מפה היא תתמרח על דני.

"דני" היא אמרה. "מה שהייתי עושה לו..." היא מלמלה. לא, אני לא רוצה לדעת.

"תגידי לא סיפרתי לך על אשתו?" שאלתי בנסיון עלוב להרתיע אותה ממנו.

"ארוסתו" היא תיקנה אותי כשהיא יצאה לשטוף ידיים. "והיא לא נפטרה לפני מלא זמן?"

"עברה בסך הכל שנה" מלמלתי, אבל כבר לא היה מי שיקשיב. ליזי עזבה את השירותים, וידעתי שדני כבר עזב יחד איתה. נאנחתי וחזרתי לשבת על יד ניקול.

"איפה כולם?" שאלתי אותה כשראיתי שרק היא טום וג'יו נשארו לשבת שם.

היא הצביעה אל עבר הכניסה לבמה וראיתי שדאגי ואוליביה מציצים על הבמה. שלחתי לה יד כדי שתקום, וגם אנחנו קמנו להינות מהמופע. אם כבר דני עזב, אז לפחות זה.

"היא מדהימה, לא?" אוליביה שאלה אותנו כשהתקרבנו אבל משום מה הביטה בדאגי, שלא ענה.

לילה בדיוק חייכה לעברנו ודאגי לקח צעד לא נעים אחורה.

"אה..." לילה מלמלה במקרופון. "והנה שיר שמוקדש למישהו" היא ניגנה לרגע מוסיקה דרמטית על הגיטרה שלה וצחקה "שנראה לי שכבר ויתרתי עליו"

לרגע ממש היה נדמה לי שהיא הביטה על דאגי, והיא התחילה לנגן את fall to pices.