אז אחריי הפוסט הממש ממש ארוך ממקודם נכנסתי לשוונג. ועכשיו אין לי מה לעשות.
בדרך כלל אני מעדיפה לכתוב על זה שאין לי מה לעשות ואין לי מה לכתוב, ועל כמה זה מבאס שאין לי על מה לכתוב וכאלה דברים
אבל פתאום בא לי שניצן תיפתח בלוג.
אבל לי היא לא מקשיבה (ובצדק).
אז עכשיו אני בשביתה. אוקיי?
אני שובתת. אין יותר פוסטים! אין תגובות!
זהו.
שביתת בלוגרים.
עד שניצן פותחת בלוג לא כותבים כלום.
נו ניצן, שמחה עכשיו?
זהו.
עכשיו כולנו נשב פה ונחכה עד שהיא תפתח בלוג!
מה היא חושבת לעצמה?!
שהיא לא תפתח בלוג ואנחנו ככה נעבור לה על זה בשקט?!
בכפכפים של ניסים*.
עכשיו אנחנו נשב כאן
ונחכה
עד שהיא תועיל בטובה לפתוח בלוג
ואנחנו נשב
ונחכה
כמה שצריך
עד שהיא תפתח בלוג
ואף אחד לא יעז להפר את השביתה
עד שהיא פותחת בלוג~
אז אנחנו שובתים
ולא כותבים כלום.
אז בפוסט הזה לא יהיה כתוב יותר כלום!
למה?
כי אנחנו שובתים!
זה למה!
לא נכתוב כאן כלום
עד שיהיה לה בלוג!!!
ברור?!
זהו.
אז אנחנו נחכה
עד שגברת ניצן תפתח בלוג
וגם אם זה יקח מאה מליון שנה
אנחנו נחכה
ונחכה
ונחכה
ונחכה אפילו עוד
עד שהיא תרגיש רע ותיפתח בלוג
גם אם היא תתחנן
ותתחנף
ותתפלל
ותתרפס
ותאיים לטגן שניצל ופאנקייקים מאותו המחבת
אנחנו עדיין לא נכתוב שום פוסטים
עד שהיא תפתח בלוג.
זהו.
לא מפסטפסטים עד שאין לניצן בלוג.
קפיש?!
זהו.
דיי.
ניגמר.
דיי עם הפוסט הזה.