חשבתי קצת על הבלוג הזה והחלטתי שבמקום רק לספר מה קורה עם האקס שלי אני גם אפרוק פה את כל הבעיות שיש לי. בזו אני רוצה להתחיל...
הדבר שהכי מקשה עליי, כבר 4 שנים, הוא האונס שחוויתי. לא, זה לא היה אונס זוועתי כמו ששומעים בחדשות, אך זה היה אונס לכל דבר...
הייתי בת 12 וחצי, והייתי חניכה ב"נוער העובד והלומד". אחד הקומונרים המבוגרים בקן שלי היה בן 25 אז. לא משנה כרגע איך קראו לו... אני כבר מהגיל הזה הייתי ילדה די מופרעת. כבר אז עישנתי, והתמזמזתי, וכולם בקן ידעו על זה.
מסתבר שאותו זה קצת הדליק.
יום אחד אחרי הפעולה שהייתה ביום שלישי הוא הציע לי להסיע אותי הביתה. הסכמתי, כי חשבתי שאני יכולה לבטוח בו. כל הקן היה כמו משפחה אחת גדולה. שאלתי אותי אם אני יכולה להדליק סיגריה והוא הסכים. הייתי עם מכנסי טייטס.
פתאום בלי שהבנתי מה קורה הוא התחיל ללטף לי את החזה. הייתי בשוק ואמרתי לו "תפסיק עם זה". הוא הפסיק. אחרי 5 דקות הוא עצר בשולי הכביש והתחיל לנשק אותי. נגעלתי כל כך, מעולם לא הרגשתי כל כך מבויישת... ישר יצאתי מהמכונית והתחלתי לרוץ. שמעתי שהוא צעק לי "לא קרה כלום, אל תספרי לאף אחד!".
יומיים אחר כך כבר הייתי במשטרה. הם ביקשו שאני אתאר בדיוק מה קרה. סיימתי את התיאור במילים "הוא אנס אותי".
והפקידה שהייתה שם, ענתה, "הוא לא אנס אותך. זה לא אונס. הוא לא קיים איתך מגע מיני".
חברים, אונס היא פעולה שנעשית בכפייה. לא צריך ששום דבר יכנס לשום מקום בשביל שזה יזכה להגדרה אונס.
ובגלל שזה לא היה "אונס", לא הענישו אותו כל כך. מהר ההורים שלי הגישו ערעור והחוקרת הזו, שעד היום אני זוכרת שקראו לה תמירה - נתבעה, וגם זה ש... אנס אותי.
הבורות בנוגע לנושא הזו היא כל כך גדולה... כל כך נעלבתי כשהיא עשתה מהמקרה שלי דבר כל כך קטן. וזה לא היה רק אונס. הייתי פאקינג ילדה בת 12 וחצי. רציתי שהיא תחווה את אותה הרגשה של בושה, את אותה הרגשה מגעילה, ואולי אז תקבל קצת פרופורציות.
אני לא יודעת מה קרה לו, כי אני לא רוצה לדעת. בשבוע שאחר כך פרשתי מהנוער העובד והלומד. מאז אני ב"שומר הצעיר".
מאז אני משתתפת בהרבה סנדאות והרצאות נגד אלימות נגד נשים.
כל כך חשוב לי שכולם יבינו מה זה אונס.
וזה עדיין לא עוזב אותי.
http://news.walla.co.il/?w=/10/360072
וזה מזעזע אותי כל פעם מחדש.
אני באמת מרגישה קצת יותר טוב.