חייכו.זה בחינם.

השעה 02:34 בבוקר.

כולם ישנים ואני כותבת בבלוג החדש שלי.

מחר מיטל המתוקה שלי תעצב לי אותו.

אחרי שהכל יהיה מעוצב,תקבלו לינק.

אז למה אני כותבת עכשיו?אל מי אני כותבת עכשיו?

אני כותבת אל מי שמגיע במקרה לבלוג החדש שלי ומתפלא מדוע הבלוג כל כך שומם.

אני כותבת כי אין לי משו יותר טוב לעשות.

מחר אני לומדת רק אזרחות וערבית כך שיש לי זמן לישון.

למרות הכל אני חשה עייפות כבדה.

בכל זאת היה לי היום מבחן מגן מתיש בספרות.פספסתי שאלה של 30 נקודות.אולי אני אכשל.ואולי לא.

אני יודעת שצריך להיות אופטימים בכל מצב.כי אני יודעת שאחרי כל דבר רע יבוא דבר קטן וטוב.

אחרי הכל האופטימיות הטיבה איתי.הינה, אני ילדה מאושרת ולא מעוצבנת או עצובה כמו שהייתי.ורואים את זה.והסביבה מחייכת אליי.

אז רק רציתי להגיד לכם,האנשים הספק משועממים - ספק בעלי נדנודי שינה,שהגיעו במקרה לבלוג שלי,שתמיד-אבל תמיד תסתכלו על חצי הכוס המלאה.

אל תשכחו לשמוח.

אל תפחדו לעשות שטויות.

חיים רק פחם אחת.

תחייו הייטב.

מיטלי..אני אוהבת ותך המונייי ושוב תודה על העיצוב.

שלכם,

L.A