מֶלַפֵפון עִם שָׁפַם.

האמ. חזרתי מטיול שנתי לירושלים.

היה ממש כיף, אבל המדריך הטמבל התעקש לספר מיליארד סיפורים.

 משעממים עד מאוד.

אבל לפחות הוא נתן לנו לאכול תוך כדי.

אז בהתחלה היינו בפסגה של הר, ותוך כדי הסברים התחלנו לרדת.

הנוף הזה היה פשוט מדהים! צילמתי המון,

 אבל אין לי USB בטלפון המטומטם אז אני אעביר הכל לפלאפון אחר ואח''כ אעלה.

 אני כמעט מצאתי את מותי על הר, תוך כדי צילוםשל הנוף ההררי [כ''כ מדריך טבע מצדי] והחלקתי.

 אז חברות נחמדות שהייתי חייבת להן אוראו ואפרופו אחר כך אבל ניחא עזרו לי. [: 

ירדנו ועלינו בערך שלושה הרים, גבוהים, עם מדרגות! חרא. כואב לי בגלל זה ברגל עכשיו.

אחר כך נסענו להר הרצל.

טחנו עוד כמה קילוגרמים של חטיפים ונכנסנו למוזיאון.

 הוא פשוט מדהים! הכל כל כך אמיתי ומוחשי כזה.

הכניסו אותנו למעין רחוב וינאי כזה, של סוף המאה התשע עשרה.

זה אמיתי, כל כך אמיתי. ראינו את חדר העבודה של הרצל.

אחרי זה הייתה הפסקה ארוכה כזו, ואז עלינו אל הר הרצל.

היו שם מלא קברים של אנשים כאלה חשובים וזה כזה גורם

לי להרגיש יותר חשובה מאבי ביטר ב"מפגש הסטייק של ששון".

חע. צילמתי גם מלא דברים למרות המתחסדים הטיפשיז שהחליטו שלצלם קבר זה כמו לחלל כבוד מת.

 ואז היה עוד סיור בהר והלכנו הביתה.

אז לא יהיה פרו היום.

אבל זו כותרת מושכת, לא?

ביי חברייז.