Diary.

עבר כל כך הרבה זמן והוא כבר עשה את שלו.

הכל מעורפל עכשיו, רק זיכרונות אפלים צצים לפעמים

כובשים את המוח והלב מכאיבים שוב.

אפילו השאלות שפעם כל כך הטרידו כבר חדלו להציק

והמחשבות על מה הם אומרים מאחרי גבך כבר לא מעניינות אותך.

את כבר לא מפחדת ממנו, שיעשה שוב, שיפגע.

את חזקה ממנו, את גדולה עליו, הוא כבר לא יכול עלייך.

כן, זה היה סוג של אונס, כן, הוא לא היה בסדר, נכון, את שתקת

אבל זה עבר.

קריאה בבלוג של ילדה עורר בי זיכרונות חבויים על החוויה שעברתי.

כלכך כאב לי לקרוא שכואב לה כמו שכאב לי, שהיא חווה מה שאני חוויתי.

הרתיעה ממגע, הפחד ממבטים, הכאב שלא מרפה, שלא נותן לנשום..

אני יודעת היום, שלשתוק זו הטעות הגדולה מכל.

אני כבר לא בוכה על זה, אני כבר לא בוכה עליו, אני התגברתי.