Diary.

לא אכפת לי אם יש לי שגיאות בדקדוק.

זה פשוט מה שאני מרגישה כלפייך.

ואתה חייב לשחרר.

תן לי ללכת.

Those tears express my feelings to you

That silent is jest too loud

The whole world suddenly disappear

And you’re starting to touch my like you’re never were.

I want to shout at the top of my lungs

But my voice can’t get out of my throat

Its jest you and me now

And it’s much too scary then I thought.

That toxic relationship is have to come to an end

And you have to let go

It’s so hurtful to sit with you on the sand

While you touching me and kissing my hand

You have to understand that this love story is over

And you’re not my man and I’m not your doll

It is not the same now

And we can’t try to fix it all.

It is too late to say sorry now

I put the blame on you

I hate to be in this situation

Of me and you like we used to

But I can finally say

The word that means everything

I say no, and you immediately get farther away

I learn how to say

.

אני וההורים שלי, סיפור שלם יש לי איתם.

הם כלכך אוהבים אותי, מגנים עלי, ואני כלכך אוהבת אותם!

אבל משום מה, זכרונות מהעבר שלי, מהילדות גורמים לי לחשוב שאני וההורים שלי רחוקים ממה שהיינו פעם..

כמה דברים גרמו לדבר הזה לקרות.

אחד מהם זה הסיפור עם ההטרדה שהיה שלא סיפרתי להם מה היה רק שזאת הייתה הטרדה

אני חושבת שזה שלא דיברתי איתם על זה גרם להם לחשוב שאני לא סומכת עליהם מספיק או שאני לא מרגישה מספיק

קרובה כדי לדבר איתם על זה.

הדבר השני זאת אמא שלי והסיפור שלה עם גיסתה והריב המשפחתי הגדול שיש בין המשפחה של אמא למשפחה של אבא

ועדיין אמא ואבא מאוד אוהבים אחד את השני אולי אפילו יותר מתמיד!

אבל בכל זאת, למרות שעברנו את כל המכשולים שה' הציב לי אני מרגישה את הריחוק ביניינו, כאילו יש מחיצה שמפרידה

והיא כלכך דקה שהדבר היחיד שיש לעשות זה את הצעד בין שני הצדדים ולמרות הדקיקות של מחיצה זו הצעד הזה הוא כלכך

קשה, כלכך משמעותי, כלכ מפחיד.

אני זוכרת איך שאבא היה חוזר מהעבודה והייתי רצה לקראתו בערב קופצת עליו, נשקת אותו, שמחה כלכך שהוא חזר סופסוף.

משחקת איתו בכל משחק קופסא אפשרי שיש, מדברת איתו על הכל וככה גם אם אמא.

אבל אז אני חושבת על זה שאני כבר בת 15 עוד חודש, שאני כבר לא ילדה קטנה, שאבא כבר לא יכול להחזיק אותי על הידיים שאני כבר לא הילדה הקטנה שלו אבל בכל זאת אני כן.

אני בכל זאת מרגישה האושרה שלך אבא והגוזל שלך אמא, אני עדיין אותה אלה רק גדולה בעשר שנים.

ואני עדיין אוהבת אותכם באותה מידה.

אל תשכחו את זה.

אירועים בזמן האחרון נותנים לי הרגשה שאני צריכה בכי שיחרר לי את הכל, את כל מה שנמצא בפנים.

מה עושים שאין למי לבכות?!

ואתה הולך עכשיו, אתה נעלם לי לשלוש שנים.

אתה, שתמיד היית פה בשבילי ועזרת.

אתה, שתמיד ידעת מה להגיד כדי להעלות לי חיוך על הפנים גם כשהכל הרגיש חרא.

אתה, שגם בלי להתאמץ הצלחת להצחיק אותי כל פעם מחדש גם כשלא שמעתי את קולך.

אתה, שאני כלכך אוהבת, ואתה הולך, אתה נעלם לי, ומה אני אעשה בלעדייך?

ואני יודעת שאתה אוהב אותי, אני יודעת שאתה רוצה, אבל אתה לא יכול ואני כלכך רוצה להגיד לך גם, כמה אני אוהבת אותך, כמה אני מעריכה אותך על כל מי שאתה על כל מה שאתה עושה בשבילי, להגיד לך לפני שאתה הולך כמה אני צריכה אותך.

אל תעזוב אותי.

היחיד שיישאר לי ממך זה השירים ששלחת לי, אתה יכול להיות בטוח שכל פעם שאני אהיה קצת עצובה כי אתה לא פה או כשאני אתגעגע אלייך אני תמיד אשמע את השירים האלה.

אני אוהבת אותך.

תשמור על עצמך אהוב שלי, תחזור אלי מהר ותזכור שאני מחכה לך לא משנה כמה זמן זה ייקח.

אני תמיד שלך.

אלה.