I want to fly to a good place

will be pink.

לא עדכנתי מתחילת השנה ויש לזה כמה סיבות,

רוב הפוסטים שלי הם פוסט פירוק פוסטים עצובים שהמסר הוא שאני צריכה אהבה ותמיכה,

מתחילת השנה עברתי הרבה, ריבים,נשיקות,כעסים,בדידות,אכזבות,הצלחות.

קשה לי לכתוב על דברים שפוגעים בי, דברים רעים עלי אני לא רוצה שכולם יראו את זה ,אני לא יביא להם עוד דרך לפגוע בי,

אחרי כל משפט שאני כותבת אני חושבת עם הוא מתאים או מה אחרים יחשבו עליו, אני צריכה לשנות את הגישה.

היה לנו טקס זיכרון לרותם ז''ל בבית הספר, אחת המלאכיות שהייתה בשכבה שלנו ה' לקח אותה אליו לשמיים, רותם לא הייתה חברה קרובה היא הייתה עוד אחת מהילדים בשכבה בשבילי , באותו טקס בכיתי התרגשתי הבנתי דברים, פחדתי שיקרה דבר דומה לקרובים שלי,כל הזמן דמיינתי מישהו אחר מהמשפחה או חברים שקורה לו אסון, הזדעזעתי , כשאני חושבת על זה לא עולה בדמיוני לחיות את החיים בלי האנשים שעכשיו אני רגילה אליהם, אנשים שסובבים אותי ואני איתם נמצאת רבות, אנשים שגידלו אותי בלי לחשוב על הצרכים שלהם.

בקושי ראיתי את העצב של המשפחה של רותם, מדבר קשה ואכזר הם הפכו אותו לדבר טוב ופתחו עמותה, עמותת "רותם" .

באותו רגע הבנתי שאני הילדה האחרונה שיכולה להגיד שלא טוב לה בחיים שקשה לה שהיא רוצה שינוי הייתי בטוחה שמאז אני יפסיק להגיד, יפסיק להתלונן אבל זה לא קרה, המשכתי בסדר החיים הרגילים,עם כל התלונות עם כל הפינוק עם כל הרצון לאהבה. כל יום ליפני השינה כששכבתי במיטתי חשבתי על כמה מטומטמת הייתי, על מה בכיתי ? על שלא קיבלתי תציון שרציתי במבחן ? על שהיתי היום מכוערת היום? על זה שאני רוצה יותר יחס מאנשים ? על זה שאני לא מקבלת את מה שאני רוצה ?

הייתה תקופה ארוכה שברחתי מהכל לא רציתי לספוג את כל הרוע שקיבלתי מאחרים, התבודדתי, שקעתי במוסיקה , לא סיפרתי לאף אחד מה באמת הולך לי בתוך הלב והראש, אבל הם שמו לב , שמו לב שקשה לי שלא טוב לי , שאני מפחדת להגיד להם שאני סובלת.

לקחו אוותי לשיחות ניסו להבין מה באמת קורה לי מתחת למשכה, לא אותה סימונה, לא צוחקת,משתוללת,מתחרפנת. כשהם שאלו אותי לא רציתי להיכנס לזה לא רציתי להכניס אותם לדיכאון שבי שכטוב ושמח להם שהם לא ישקעו בדיכאון בגללי , אבל הבאתי להם רמזים בכל זאת אני רוצה שידאגו לי אבל אני לא אחת שנפתחת בפני כולם .

רציתי שיבוא משהו , וירים לי את המצב רוח בלי שום ניסיונות של אפחד , אחרי תקופה ארוכה של בריחה של אי הבנה מה רע בי, מה אני עושה לא טוב , למה לא אוהבים אותי , לבסוף זה קרה , בא הדבר הקטן, נשיקה , הנשיקה הראתה לי שיש עוד טעם שלא הכל רע שיש ירידות ואחריהם באה עליה , שכן רוצים אותי ואפילו מעדיפים אותי שאני אולי לא המכוערת שחשבתי שאני . אחרי היום הזה  חזרתי לעצמי לשמחה שבי התחלתי עוד פעם לעשות שיחות ארוכות ועמוקות עם  אנשים שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת ושהיה לי חסר בתקופה הזאת .

אני עדיין לא שמחה מהמצב ולא הכי מרוצה ממנו אבל אני לומדת להבין אותו ולגרום לו להיות

יותר טוב ומוצלח ולהוציא את כל הטוב שבדברים גם עם לפעמיים מאוד קשה .