הוא היה בגובה ממוצע, לא נמוך ולא גבוה, כתפיים רחבות, בגדים פשוטים. העיניים שלו שידרו חמימות. תווי הפנים שלו היו נאים ורכים, מה ששיווה לו מראה תמים במקצת שיכול היה להמיס אותה כמעט מיד, אם לא הייתה עסוקה בלדאוג לאיש השמן היושב דרך קבע ליד השולחן במשרדו המפואר עם הנוף לים, וברגעים אלו ממש בוודאי עסוק בלרטון על האיחורים הקבועים שלה, ובלהזיל ריר על סטייק מדיום-רייר שהרגע הובא לו ע"י המזכירה הצנומה עם המשקפיים הענקיות.

במעליות אסור לעשן, לא שמישהו מהם החזיק סיגריות בכיס באופן קבוע. ואם אתה מתחת לגיל 14 אסור לך לעלות לבד, ואסור לקפוץ, או להדליק אש, או ללחוץ על כפתוריי מצוקה בתור בדיחה, או לשחק עם הדלת. ובעצם, זה רק חדרון שמחובר לחבלים ארוכים, אבל הכל אסור שם, אז מה כבר אפשר לעשות. הדגש הוא על כך שזה חדר קטן. לפעמים פצפון ממש. במעלית בבניין המעופש בהם הם נמצאו היה מקום לשלושה אנשים. אולי ארבעה, אבל רק אם יהיו רזים מאוד.

            רעש הקרטוע הכריז בחגיגיות שהמעלית אינה במצב הרוח המתאים כדיי להמשיך לרדת למטה, וכי בינתיים היא מתכוונת להישאר תלויה בין הקומה הרביעית לשלישית. בתגובה, נשלחה לאוויר קללה עסיסית. היא לא אהבה חללים סגורים, היא לא אהבה לאחר, והיא לא אהבה כשהזמן שלה היה מתבזבז על דברים מיותרים. כשהבינה שהמצב אבוד, הכעס התחלף בתסכול והיא צנחה לרצפה מצוידת היטב בהבעת פנים ממורמרת. הוא, לעומתה, נהג לקחת דברים ביתר קלות, וכשהבין גם כן שכעת כל שנותר לעשות הוא לחכות בסבלנות לטכנאים, החל לזמזם מנגינה מוכרת, והתיישב לידה על הרצפה. הצלילים שהפיקו השפתיים שלו מילאו את השקט, וזה הרגיש כאילו כל כולה נתונה בתוך מעטפת של רוגע. אט-אט היא הרפתה את הכתפיים, ומבלי לשים לב הצטרפה לזמזום. כשהפנתה את ראשה אליו, הוא הפסיק בפתאומיות וחיוך גדול נימתח לו על הפנים. "היי" הוא אמר שוב, הפעם בקול רם יותר. "היי", היא ענתה.

בשעה חמש הגיעו האנשים שמחלצים את חסרי המזל הנתקעים מפעם לפעם במעלית הבניין הזה. הם סידרו את התקלה במהירות ונעלמו באדישות לבניין אחר שגם הודיע על מעלית תקועה. אם להתעלם לרגע מהמנגנונים הרעועים, מעליות זו המצאה גאונית, כשחושבים על זה. חוסכות זמן, מאמץ, טרחה. שומרות על חזות אלגנטית-משהו בכך שמונעות מהשיער להתפרע תוך כדיי עליות וירידות היסטריות. השעתיים בהן הם נתקעו במעלית הרגישו כמו חיים שלמים וקצרים של מישהו אחר, וברגע שהדלת נפתחה בבטחה בקומת הקרקע ומשב אויר מעובד פגע בהם, משהו בתודעה של שניהם קלט ששלמות כזו לא תוכל להתקיים במציאות של העולם הזה. הוא יצא משם קצת יותר מאוהב בחיים והיא פיתחה לעצמה מנהג של זמזום מנגינות ברגעי משבר. וכל פעם שיש אפשרות בחירה בין חדר קטן על חבלים לבין מדרגות, אין שום סיכוי בעולם שתמצאו אותה במעלית.