אתמול בערב דניאל רצה לנשק אותי, ונתתי לו, כי חשבתי שאם לא עכשיו אז אימתי? הבנתי שזה לא באמת זה, כמו שהחשדות שכרסמו בי לאורך כל הזמן ידעו לרמז, אבל הוא מן בחור כזה שזה לא יתן לזה להפוך למביך ומוזר ולהרוס לנו את הידידות, אז אני די מרוצה בסה"כ. אני לא צריכה לתהות ולחשוב מה אם ומה אם, כי אין שם את התשוקה האמיתית שצריכה להיות. לא עכשיו, בכל אופן. אני מרגישה שקצת ירדה לי אבן מהלב ואני יכולה להמשיך הלאה, אל הבחור הבא שיבוא ויסחוף אותי מהרגליים בלי לתהות שמא הפסדתי משהו טוב. הוא עדיין בן בית, וחבר טוב, וכיף לי שיש אנשים כאלה שלא נותנים לדברים מקוללים כמו נשיקות בין ידידים להרוס הכל. אני כל הזמן חושבת על המערכת יחסים שהייתה לי עם עידן ואיזה חותם הוא השאיר לי להבא. אני קצת משווה אליו בחורים אחרים, אבל לא במובנים רעים כמו "עידן היה אומר את זה אחרת", אלא יותר במדדים אובייקטיבים-משהו, של לאן הקשר הזה יכול להתפתח אם בכלל.

הקיץ הזה רגוע. למרות כמה פאשלות קטנות מכוון האוניברסיטה. נשאר לקבל עוד ציון אחד, ואם הוא גם יהיה בסדר, אז מחכה לי רק מועד ב' אחד בעוד חודש, וזה באמת לא נורא כמו שחשבתי בהתחלה. זה חלק ממה שכולם עוברים, וצריך לדעת להשאר בפרופורציות. בוכים קצת, מתאפסים, ומושיבים את הישבן לקצת לימודים כל יום, ולא שוכחים לנוח. שבוע הבא נוסעים לצפון, שבועיים אחרי זה בודפשט ווינה. 

הקשר עם אמא נורא התחזק לאחרונה, בין היתר בגלל הריב הנורא בין ההורים שלי והצורך שלי לדאוג לה. וגם אני אוהבת אותה ממש. לעומת זאת, חברות שלי הוכיחו את עצמן כבריות חסרות אמינות, בעלות נטיה לנצלנות, ואת זה דווקא אני לא אוהבת. מה גם שאני כבר שמה לזה לב לא פעם ראשונה אצל חלקן. אני מגוננת על עצמי מפני אנשים שלא עושים לי כ"כ טוב, וכאלה שחברתם מרגישה לי מאולצת. אני עומדת בהבטחה שלי לעצמי ללכת לים, ומאפשרת לעצמי להתעסק בדברים שטחיים למראה שעושים לי באמת הרגשה של פנאי. שוב יש לי זמן לעשות מלא ספורט ולהפעיל את השרירים כמו שאני אוהבת. אני גם מבטיחה שבסופשבוע אשב לנגן, ואנסה לא להעליב מאוד את הפסנתר עם האצבעות החלודות שלי.  

אולי היום אלך לקנות תחתונים וגומיות לשיער.