יש לי נטייה מוגזמת להסמיק כשאני מובכת, והדבר הנורא מכל הוא שהגוון האדום שמכסה את פניי כל כך בולט לעין, שאין לאן להתחמק. אני גם תמיד מאוד מודעת; הלחיים שלי מתחילות לבעור, ואני מבינה שזה עניין של כמה רגעים עד שאהפוך לעגבנייה מהלכת.
אהבה, ובדיוק כשנשבר לי הלב התעוררתי וגיליתי שיש עוד שעה וחצי עד שהשעון המעורר יצלצל. נרדמתי שוב, וכשהתעוררתי סופית סידרתי את החדר ופתחתי את כל החלונות. עכשיו קרירות נעימה מלטפת אותי, וברקע מתנגן בלוז מודרני. היי סבלנית, אני אומרת לעצמי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
