הרבה בראש.

זה לא תקין כשאתה מסרב לספר לי מה מפריע לך, ולא שוכב איתי שבועיים, ומפסיק להיות המותק שהיית באופן דרסטי, ומתוך החמישה ימים שיש לך איתי בחופש פסח (שהוא שבועיים, אבל אני טסה לחו"ל), על שלושה אתה מכריז מעכשיו כימי חרישה מטורפים. אני מנסה להיות מבינה והגיונית, אבל מתחיל להיות לי קשה, באמת. מחשבות רציונליות במובן המה-טוב-בשבילי ושיחות עם מספר אנשים קרובים ומביני עניין הובילו אותי לחשוב שאולי חלק גדול ממה שהיה לנו זה בגלל איך שאתה ידעת לגרום לי להרגיש. הרבה זמן לא הרגשתי ככה, ועכשיו כשפתאום אתה נשחק תחת מעטפת ה"עומס" שנראית לי יותר ויותר בדיונית אני מתחילה לאבד את עצמי בתוך זה. לא אסכים לאבד את עצמי, אתה מבין. החלטתי שביומולדת שלי, שזה עוד חודש, בערך, אעשה חשבון נפש סופי ומוחלט ואראה. כשמרגישים רע ביומולדת, אין ספק שמשהו לא תקין.

ולחשוב שהאמנתי שהגיע סופן של הדרמות.

יום הולדת שמח לאח קטן וגם לסבא.

בשעה 3 מתכנסים אצל סבא וסבתא לארוחת צהריים חגיגית, ועד אז- מרוץ נגד הזמן להספיק מה שיותר. אבל זה בסדר, השארתי להיום רק מאמר אחרון מהבבליוגרפיה לעבודה המפלצתית בחוקתי.

אז;

לבחור שלי מציק משהו שהוא מסרב בכל תוקף לחלוק איתי, מה שאתמול גרם לי להרגיש ממש רע- הן כי קבלתי את התחושה שזה קשור אלינו, והן כי אנחנו פאקינג זוג- אנחנו לא אמורים לשמור על דברים כאלה בבטן. אנחנו אמורים לעבור דברים ביחד, לתמוך אחד בשניה, להיות כנים. קשה לי לקבל את העובדה ש"יהיה בסדר, אל תדאגי", כי איך אני יכולה שלא? מה יכול להיות כל כך נורא שלא תרצה לספר לי?

בשלב מסויים הוא נרדם עם הראש על הברכיים שלי, ואני המשכתי לראות ריקוד מושחת. אחר כך השארתי אותו לבד על הספה, ועברתי לשבת על הרצפה, כדיי שיהיה לו יותר מרווח. איזה קטע זה. פעמים רבות לפניי, השלב הזה היה הופך לתהומי עבורנו. כנראה שזה היה סממן הסוף. אבל לא הפעם. אני לא מוכנה לוותר, ומי שמכיר- רואה. אני מוארת עם כל חיוך שוצא מבין השפתיים שלו, מחפשת גיצים של שמחה שנעלמה לה בזמן האחרון בעקבות לחץ נורא. לטפתי לו את הראש, וכמעט נרדמתי בעצמי, והלוואי שהכל יסתדר לו. זו מהות האהבה?

 I need your lovin' like the sunshine.

אני מפחדת שלא תאהב אותי באותו טירוף כמו, למשל, לפניי שבוע. אני חייבת שתחשוב שאני מדהימה, אחרת אני מתחילה ליפול. אולי זה הופך אותי לבת אדם נוראית, אבל אני צריכה את התשומת לב שלך, וכשאתה כל השבוע עייף או שיכור, זה קשה לי. הודתי אתמול, אני לא מרגישה אהובה בימים האחרונים, ורק אמרת, אבל אני אוהב אותך.

בבקשה תהיה נחמד אליי היום.  

21.3, 13:49

אתמול בדרך חזרה, פרצתי בבכי. הוא קצת נבהל. לפרקים הרגשתי טפשית, ולא הייתי בטוחה אם הסיטואציה הזו מזיקה או רומנטית- משהו, אבל אני חושבת שזה הצליח להעביר את המסר, לפחות באופן חלקי. וגם- כדיי להרגיש יותר טוב עם עצמי על כל הדמעות החלטתי שאם התחשק לי לבכות, זה לא בשליטתי עד כמה העניין מזיק או לא. הוא צריך לדעת להתמודד.