חלמתי שאני נמצאת בבית של עידן, אבל במציאות הבית שלו שונה לחלוטין. זו הייתה מן הכלאה של הבית שלי ואחוזה עצומה. הזמן היה הרבה אחריי הפרידה שלנו (יותר מעכשיו) ורק חזרנו, והכל היה כמעט כמו בהתחלה. הייתי שם עם אקסית של דניאל, שאני די מחבבת ונראה שגם היא אותי כי היא מנסה לשמור איתי על קשר מעבר למעגל החברים המשותפים שלנו. בכל אופן, משום מה הייתי חייבת להכנס למקלחת. אז אמרתי לה, טוב, תמשיכי לדבר אני בינתיים אתקלח. והיא שאלה אותי- לא אכפת לך שאני פה? אז אמרתי לה, לא, לי זה לא מפריע, אם לך זה גם לא מפריע את יכולה להשאר. אז התפשטתי ונכנסתי למקלחת, שהייתה בעצם המקלחת שיש לי בבית, והיא התפשטה גם ואחריי זה נכנסה יחד איתי (ולשתינו היה גוף מושלם!). אבל זה לא היה אירוטי או משהו, זה היה תמים לחלוטין. ואז אמא שלו (שלא נראתה כמו אמא שלו באמת) נכנסה ואמרה שזה ממש לא בסדר מה שאנחנו עושות, ומה אנשים יחשבו. ניסיתי להסביר לה שאין שום דבר פסול בזה ששתי חברות פשוט מתקלחות יחד, אבל היא עדיין הביטה בי כאילו אני עושה משהו נוראי. ואז יצאנו מהמקלחת, והאקסית נעלמה, והייתי רק אני. לבשתי בגדים משחוררים והשיער של היה רטוב, והלכתי למצוא את עידן. מצאתי אותו כשהוא היה בחוץ, באמצע מדשאה מוצלת (?) וכשהוא ראה אותי הוא חיבק אותי. ואז הסתובבנו שנינו להביט בגרם מדרגות גדול שהוביל למדשאה, ואמרתי לו שלא נעים לי המבטים שאני מקבלת מבני הבית.

ואז התעוררתי וחשבתי שאם באמת יקרה משהו עם דניאל, אז מעניין איך האקסית שלו תגיב. בא לי להשאר להיות חברה שלה.  

אני שוב נכנסת עמוק יותר ויותר לתוך עולם הדמיונות שלי, ניזונה מחיים שמישהו המציא.

אני חוזרת וחושבת על עידן. בדיוק לפניי חודשיים הייתה הפעם האחרונה שדיברנו, וזה מוזר לי איך שני אנשים יכולים להיות כל כך טובים אחד לשניה, ואחר כך רק לרצות להתרחק. אני מאמינה שלא עידן כלשעצמו הוא זה שאני חושבת עליו, אלא בעיקר הנינוחות ההיא שהייתה בינינו, שניזונה מרגש שהתעורר, וכנראה גם דעך, במהירויות שיא. דעיכה לא טבעית, כמעט. אבל כשאני חולמת, הוא כבר לא שם. האהבות הבדיוניות שלי מתחלפות לאיתן; עכשיו זה ג'ון בון ג'ובי. אני קצת מרגישה כמו ילדה קטנה ומטופשת, כאילו מה שאני עושה עכשיו זה שיכלול של גרופית מתונה, שמתעסקת כל הזמן במושא הערצתה. היה לנו את מייק בראנט, צ'אד מייקל מורי בהיותו לוקס סקוט, רוברט דאוני ג'וניור בהיותו לארי פול, ועכשיו אדון בון ג'ובי. הפעם הוא קצת עצמו, קצת ויקטור השיפוצניק. אני חושבת שכל האכילת סרטים השקטה הזו עדיפה מלכמוה לאנשים הלא נכונים. אעדיף להתענג על זמרים מחוספסים עד שהבחור הנכון יופיע. קצת כמו במקרה של עידן. (בחור שידע לשיר לי יכבוש אותי ללא קושי)

בלילה חלמתי שאני מייעצת לידיד טוב שהוא מושא תשוקותיי (אין באמת אחד כזה) לצאת עם בחורה מוכרת, ואז כשנהיה להם טוב- לי נהיה רע. ואני צופה בהם כמו קדושה מעונה, ושומעת בחצי אוזן מישהו אומר "למה את עושה את זה לעצמך?". אחריי זה בון ג'ובי מגיע ובאופן לא ברור מתפתח בינינו רומן, כשאני מודעת לכמות הבחורות שהיו לו לפניי אבל זה לא מפריע לי, כמעט, כי אני אומרת לעצמי שלבינתיים הוא שלי. כשאנחנו נשארים לבד, סוףסוף, נראה שכל הזמן דברים ממשיכים וצצים ומפריעים לנו. כמו מישהי שלמדה איתי בבי"ס היסודי שדופקת בדלת כי היא רוצה להבחן למופע אקרובטיקה שמסתבר שאני מעלה, או אקסית שלו שגידלה שיער ארוך ומחליטה להגיע, ועוד מלא דברים שאני לא זוכרת עכשיו. וגם, אני נזכרת שאני במחזור, אז אני יודעת שלא אוכל לשכב איתו, אבל עדיין מקווה שאנשים יפסיקו להפריע כדיי שלפחות נוכל להתמזמז. אחר כך אני ברכבת ופוגשת מישהי שהכרתי בתיכון, והייתה דמות מאוד מיוחדת בעיניי, ואז אני כבר לא ברכבת ובחור מהלימודים מציע לי לצאת איתו, אבל אני אומרת שאני צריכה קודם לבדוק את זה עם ג'ון. במילים האלו ממש, "לבדוק את זה עם ג'ון". ואז אני מוצאת אותו עושה משהו לא ברור, ומטפס על איזה גג של תחנת אוטובוס, ואנחנו מתחילים לריב, ואני לא מבינה למה בכלל אנחנו רבים כי כל כך רציתי לשמור על זה ואפילו עוד לא יצא לנו להתנשק.

איפה המרקר הצהוב שלי?!